אח, מה היינו מוכנים לעשות כדי לחזור 20 שנה לאחור עם הידע שיש לנו היום. מכירים את המשפט הזה? רבים פולטים אותו מהפה במצב של קושי או עומס כזה או אחר. אבל במובן אחד אני חושב שכל הגיימרים בינינו היו עונים אותו דבר: היינו מתיישבים לשחק שוב ב-Wolfenstein 3D מהתחלה ועד הסוף, את כל שלושת המשחקים, את כל האפיזודות עד שהאצבעות שלנו היו מקבלות שוב צורה של מקשי מקלדת שניתן לקרוא עליהן את החצים ואת כפתור ה-X, ה-C והרווח. זה מה שהיינו עושים.
20 שנה חלפו, ואני חושב שאין ויכוח שזה היה אחד מאותם משחקים שמשנים את העולם לתמיד. בסך הכל 256 צבעים, בסך הכל מעין מבוך ארוך עם הרבה יריות, חיילים נאצים וכלבים וגם אוצרות – זוכרים את חדרי האוצר המוסתרים של כל שלב ושלב? – איפה זה ואיפה משחקי היריות בתלת ממד של ימינו שכבר מפחידים במציאותם. אתם יודעים מה הוא אפילו לא היה משחק הכאילו תלת-ממד הראשון, והוא אפילו לא היה הטירה הנאצית הראשונה כי היה משחק בדו-ממד שפשוט קראו לו Wolfenstein, אבל בדומה למה שקרה לטאבלט שסטיב ג'ובס החזיק אותו ביד, כשב-iD חיברו את כל המרכיבים ביחד, ובפעם הראשונה ב-256 צבעים ועם מערכת שסיפקה מספר רמות קושי עם הבדלים אמיתיים, זה הצליח להפליא וזה הוביל למהפכה שהובילה אותנו עד למשחקי היריות בתלת ממד שאנחנו משחקים כיום. טוב, לפחות חלקנו, משהו בכל זאת השתנה קצת בעשרים השנה האחרונות.
iD כבר מזמן לא בשטח. נרכשה לפני כמה שנים על ידי Bethesda. שורת הלהיטים שהגיעו אחרי Wolfenstein שלטה בשוק: Heretic, Hexen ו-Hexen II הותקנו במחשבים של כל מי שקרא לעצמו גיימר כזה או אחר. ואז הגיעו Doom ו-Quake המדהימים ודחפו את הז'אנר למרחקים עצומים קדימה, כשבמקביל היו עוד חברות שהתחילו לפעול בשוק הזה (כן, ברור ש-Valve עם איזה משחק מוזר בשם Half Life) ויחד עם ההתחזקות של הכרטיסים הגרפיים דחפו עוד יותר את השוק קדימה והפכו אותו לשוק של כמה חברות שמרוויחות על משחקים עשרות מיליארדי דולרים בשנה.
אבל תמיד כיף לחזור אחורה, לא? הצ'יקצ'וק הזה עם הלשון שאומר אז, כשהיינו צעירים, הכל היה יותר טוב, לא? ובכן לרגל חגיגות העשרים ניתן לשחק בגרסת HTML5 חינמית של הטירה הנאצית, בדיוק בכתובת הזו. תיהנו. אני כבר בשלב שכואבות לי שוב האצבעות.