אומרים שהסקרנות הרגה את החתול, אבל מה היינו עושים בלי הסקרנות, בעיקר בתחום הטכנולוגי? עדיין מתלהבים מכך שאנחנו יכולים לגלגל סלע עגול מאבן עם מקל קצר מעץ? אין ספק שהסקרנות הייתה זו שהובילה אותנו קדימה, שמשכה אותנו באף, גרמה לנו לבחון, ואני מדבר כעת בשמם של קדמונינו, מה נמצא שם ממש מעבר לפינה, ומה יקרה אם נעשה ככה וככה – זה קרה בעיקר אם במקביל אליה גם הסתתר מעין פרס שקוראים לו "להיות הראשון", או בתחום הטכני, "הממציא". מה היינו עושים בלי האנשים האלה? כנראה שבאמת שלא היינו מגיעים לשום מקום.
אני בא מעולם המחשבים, ושם אני ממשיך לחטט עם רגלי הכתיבה שלי לפחות בתקופה הקרובה. חדשות מעולם המחשבים מעוררות בי את הסקרנות הזו של החתול, ולעיתים קרובות אני ממהר לבדוק. אני אוהב במיוחד את מה שמתרחש בתחום המחשבים הניידים. למה? ככה. מעין פטיש מוזר שממש לא גורם לי להצטער שאני סובל ממנו – תנו לי מחשב נייד חדש ביד, עם כל מערכת הציפיות שלו, ואני כבר אחזור עם תשובה אם הוא עושה לי את זה או לא. בשנים האחרונות עברו לי תחת הידיים לא פחות מ-250 מחשבים ניידים, אם לא יותר, וגם אם איני מדקלם בעל פה את כל הדגמים של כל החברות, במיוחד לא את שמות הנטבוקים, אני פחות או יותר יודע מה קורה בתחום.
לחתול יש עוד תכונה אחת חשובה – הוא תמיד נוחת על הרגליים. זה אולי סותר קצת את העובדה שהוא מת מסקרנות, ולא מהספיק לברוח, אבל אני בכל זאת מעין שילוב של השניים. הסקרנות לא ממש הורגת אותי, ותמיד אני נוחת לקרקע המציאות ובוחן את הדברים משם, לפחות מבחינה טכנית.
ולמה בכל זאת חתול? בעיקר בגלל איזושהי בדיחה אישית ופרטית, שהפכה לכינוי שלי מהיום הראשון שהתחברתי לאינטרנט לפני בערך 20 שנים ובחרתי לעצמי את שם המשתמש thecatman (ודרך אגב, אני זוכר את הסיסמה הראשונה שלי מאז בעל פה… לחתול ממוצע אין זיכרון כזה).
הסקרנות אמנם הרדה את החתול, אבל נתנה חיים ליתר האוכלוסיה 🙂
יופי של אפילוג! שיהיה בהצלחה