עשור ל-App Store ולמשפט האחד ששינה את הכל

אחד הדברים הזכורים ביותר מהפרסומת של iPhone 3G הוא המשפט שהפך למטבע לשון שמייצג אולי טוב מכל את עידן הטלפונים שהופכים ליותר ויותר חכמים: "יש אפליקציה לזה". המכשיר הושק בפועל ב-11 ביולי 2008, והוא היה הראשון שהציג את הצלמית שהפנתה את המשתמשים ל-App Store, חנות האפליקציות, אז החדשה, של מכשירי ה-iOS.

שלא במקרה, App Store נפתחה באופן רשמי יום אחד לפני שה-iPhone 3G הציג לראווה את מערכת ההפעלה החדשה דאז iOS 2.0. היא הציעה למשתמשים כ-500 אפליקציות שונות, וכבר אז, בכמות הקטנה הזו, התיימרו באפל להבטיח שלכל דבר יש אפליקציה. מאז, בעשר השנים שחלפו, זו הפכה לאמירה מדויקת להפליא, ולכל נושא שאי פעם חשבו עליו יש יותר מאפליקציה אחת, ואם לא, אז כנראה שבדיוק עכשיו מישהו יושב ויוצר אותה.

אפל לא הייתה הראשונה להציע חנות אפליקציות, בימים הראשונים של ה-iPhone, כשנוקיה (Nokia) עוד הייתה נוקיה החזקה ששלטה בשוק ביד חזקה ובזרוע שאז עוד הייתה נטויה, כבר היו יכולים משתמשי הטלפונים המתקדמים שלה להוריד אפליקציות כאלה או אחרות. החברה אף הקימה מרכז אפליקציות משלה. לא היו שם הרבה הצעות אבל היו כמה וכמה, אפילו שהמגע לא ממש היה בסביבה.

איך App Store שינתה דברים

אבל רק כש-App Store הופיעה היא שינתה לחלוטין את כללי המשחק. היו כמה משחקים פה ושם שאפשר היה להוריד באמצעות חיבור הטלפון למחשב ול-iTunes הנורא, והיו האפליקציות עם ה-iPhone עצמו, ומסך המגע הפך ללהיט היסטרי, אבל רק שהיא נכנסה לתמונה הטלפון הפך ממשהו שמשוחחים בו ולפעמים משתמשים בו לדברים אחרים, לטלפון חכם באמת שהוא קודם כל מחשב קטן ורק אחר כך טלפון.

App Store גם הציעה לראשונה למפתחים דרך להרוויח כסף באמת מפיתוח אפליקציות, וזה היטב את הכף לטובת תחום פיתוח שעד לאותו רגע היה שם אבל ללא ממש בעוצמה שאנחנו מכירים היום. יותר ויותר מפתחים, וכן בעיקר מפתחי משחקים, העבירו את תשומת הלב שלהם מפלטפורמות המחשוב המקוונות אל הטלפונים. מי עדיין זוכר כיום את Farmville, משחק החווה שפייסבוק (Facebook) הפכה בזכותו לפלטפורמת המשחקים המועדפת המתבססת על כלכלה של רכישות קטנות מתוך משחיק חינם? מצד שני יש כאן מישהו שלא זוכר את Candy Crush או את Angry Birds שהפכו לתופעה ולא רק למשחק?

למעשה, ובכך גם אוהדי Google Play כנראה יודו ברובם, בלי App Store כנראה שהעולם הדיגיטלי שלנו היה נראה אחרת, וממש לא רק בתחום המשחקים. הנגישות, קלות ההורדה, ועד מהירה אפילו קלות פיתוח יחסית, גרמו לכך שגם הארגונים הגדולים מהר מאוד פנו לחנויות כדי להציע אפליקציות משלהן לטובת ציבור הלקוחות, כשבמקביל הן פיתחו אפליקציות לשימוש אישי פנים ארגוני.

מה שהשפיע יותר

יותר מאשר הטלפון הפך את העולם שלנו לנייד, האפליקציות הן אלו שלמעשה אפשרו את העבודה הרחק מהמשרד – אבל עם כל הנתונים שרגילים לקבל שיושבים מול מסך מחשב במשרד. כיום כשמפתחים אפליקציה ארגונית, עוד לפני שחושבים איך היא תראה על מסך המחשב בחיבור באמצעות הדפדפן, דואגים לראות איך היא ניתנת לשימוש מרחוק עם המסך קטן של הטלפון. וגם שתהיה יפה, כמובן.

הרבה מאוד חברות שהפכו לשם ותופעה כנראה לא היו בכלל נולדות כרעיון ללא App Store. האם שירות הסעות כמו Uber שם ו-Geti כאן היו יכולים בכלל להתקיים בלי חנות אפליקציות? ו-Waze הייתה יכולה להפוך לאפליקציית הניווט המובילה בעולם בלי הנגישות הקלה להורדה מחנויות האפליקציות? וזה עוד לפני שמכניסים לתמונה את האפליקציות של הרשתות החברתיות.

למעשה אם חושבים על זה האפליקציות הפכו למעשה לאמצעי הכי חשוב ליצירת קשר עם עסקים ולטיפול בכל היבטי החיים. מתי מגיע האוטובוס, איפה מוצאים בית קפה פתוח, מה יהיה מזג האוויר מחר, באיזה מלון כדאי להזמין חדר, ומה מצב החשבון בבנק. בכל מקרה שכזה שולפים את הטלפון ומפעילים אפליקציה. גם כדי לבדוק מה השעה בהרבה מאוד מקרים.

אז יכול להיות ש-Google Play גדולה יותר כיום, כי מה לעשות יש הרבה יותר משתמשי אנדרואיד באופן טבעי, אבל זה לא ממש משנה כי בשתיהן יש למעלה מ-2.5 מליון אפליקציות. אבל תמיד זו תהיה App Store זו שפתחה את הדלת. אנשי אפל בהחלט יכולים לטפוח לעצמם על השכם ולומר: מה שעשינו לפני עשר שנים, "היה לתופעה חברתית וכלכלית ששינתה לחלוטין את הדרך בה אנשים עובדים, משחקים, מטיילים, נפגשים וכדומה".

פורסם לראשונה בפורטל ה-IT של אנשים ומחשבים