איך עובד אחד בגוגל חשף את הטרדה מינית לגברים בע"מ

מה עובר לכם בראש, כאשר אתם שומעים את הביטוי 'הטרדה מינית'? מן הסתם תחשבו על איזו שריקה אחרי בחורה ברחוב, או הערה לגבי עומק המחשוף של מישהי בעבודה. אולי זאת אפילו דרישה ליחסי מין מצד הבוס תמורת קידום בעבודה.

אבל יש הטרדה מינית שאתם לא מכירים. היא חמורה יותר. מסתבר שגברים מוטרדים מינית על ידי נשים. ואיך אני יודע שזה חמור יותר? לפי עוצמת זעקות ויללות השבר. קל להבין את החומרה של בעיה זו, שהביאה לכך שנשים נעדרות לחלוטין משלטי חוצות בבני ברק. אין מה לעשות. הטרדת? הודרת.

אבל מסתבר שנשים מסוגלות להטריד גברים ברמה שגורמת לזעקת שבר וגלגולי עיניים, עד כדי כך שאפילו אלוהים ליבו נשבר. ואלוהים הרי יודע יותר טוב מכולם. הוא גבר שבגברים.

ומסתבר שרעיון חתרני, שקנה לו אחיזה בקרב יפי הנפש הליברליים, שובר גם את החזקים שבגברים. כי אם יש משהו שיכול להעליב גבר עד עמקי נשמתו, הרי זו המחשבה שאישה יכולה להיות שווה לו. ומה יעשה גבר מוסרי, שעקרונות הצדק, ההיגיון והמדע הרציונלי עומדים לנגד עיניו? יכתוב מאמר מנומק, שמסביר בנימוס שנשים דעתן קלה היא. ובמיוחד שאותו גבר הוא מהנדס תוכנה. ועוד בגוגל (Google). מי יכול להיות מוסמך יותר לקבוע שנשים, מקומן אינו בכתיבת תוכנה? זה לא שנשים לא טובות בכלום. הן יכולות להיות מצוינות אפילו. רק אם יוכלו במטותא לזוז הצידה. שהרי התעקשותן לעסוק בתחומים שאינן חזקות בהן עוצר את האנושות כולה!

ואת זה בדיוק עשה ג'יימס דאמור, מהנדס תוכנה בגוגל. אתם יודעים, הדבר הכי קרוב לכהן בבית המקדש בימינו. האיש שיש לו גישה ישירה לניצוץ האלוהי. הוא פשוט ציין את המובן מאליו. והנה מסתבר שבית המקדש חולל על ידי כוחות האופל הרדיקליים. הרציונליזם נזנח. פסליה של איין ראנד נותצו ובמקומן הונח ראשו המשוקץ של קארל מרקס. דאמור פוטר. והרשת געשה. ועלתה שוועתם של גברי העולם לשמיים: "ריבונו של עולם, הלא נותר ולו מקום אחד שבו מותר לגבר להיות נעלה על אישה? להרוויח יותר? להיות בסטטוס עליון? סתם להתנשא?".

לא באמת מצחיק

עכשיו בואו נניח את ההומור בצד, כי בשביל כ-50% מהאוכלוסייה זה באמת לא מצחיק. וקצת עצוב שבמאה ה-21 עדיין צריך להסביר מה הבעיה בצורת המחשבה הזאת לכל כך הרבה גברים, ואפילו לנשים, למרבה הצער.

קודם כל נזכיר שטיעונים מהסוג הזה ליוו נשים מאז ומעולם. בכלל, קבוצות מוחלשות בחברה תמיד סבלו מהסטיגמה של טבע מול טיפוח. אין הבדל גדול בין הטענה של 'נשים לא מתאימות לפיתוח תוכנה' לבין 'שחורים חכמים פחות', או 'יהודים טובים בכסף'.

מילא שבערב הסעודית העניקו זכות הצבעה לנשים רק ב-2011. תגידו שזאת מדינה שמרנית ודתית. בשווייץ נשים יכולות להצביע רק מאז 1971! וזה לא בגלל שהן לא רצו. היה מי שהגיע למסקנה שהן פשוט לא מתאימות להחלטות הרות-גורל. ואני גם בטוח שהטיעונים היו פסאודו-רציונליים בדיוק כמו היום.

שימו לב שהטיעון הזה אף פעם, אבל אף פעם לא עובד הפוך. זה נכון שתמיד בסמוך לטענת ה-'נשים אהבלות מכדי לעסוק ב-(הכנס שם של תפקיד יוקרתי ומכניס)', יופיע הטיעון הריק של 'יש דברים שנשים עושות טוב כמו גברים, או יותר'. אבל זה אחד מאותם גלגוליי עיניים האהובים עלי. באמת? מה נשים עושות טוב כמו, או יותר מגברים? לבשל? הרי מיד יקפצו 100 גברברים ויישאלו בצדק מיהי הבשלנית שמתחרה בגורדון רמזי? לצייר? באמת? יש למיכלאנג'לו, פיקאסו, שגאל וחבריהם מתחרות באותו הקליבר? אז מה נשאר לנשים לעשות? נכון, להיות אינקובטור אנושי. את זה באמת הן יכולות לעשות יותר טוב מגברים. רואות? גם אתן יכולות, אם רק תשתדלו.

וכאן מגיעים ללב העניין. אם כאשר היו מדברים על ספורט היו מדברים רק על כדורסל עם חוקי הכדורסל המוכרים, אפשר היה לטעון שאנשים נמוכים ממטר ותשעים פחות מתאימים לספורט. מה לעשות, זה מדעי. אבל אם הסל היה בגובה מטר בלבד, גם ללברון ג'יימס היה קצת יותר קשה להסתדר. וכאן חשוב להזכיר: ספורט, בישול, אומנות ואפילו הייטק, אינם חוקי טבע. הן המצאות ידי אדם. ומי ששולט גם נוטה לקבוע כללים שמשרתים את האינטרסים שלו. יכול להיות שיש הבדלים בין גברים לנשים. יכול להיות שלגברים יותר נוח שהמקלדת תהיה מסודרת באופן מסוים, ושלנשים יהיה נוח סידור אחר. אבל אם יש רק סוג אחד של מקלדות, מי מרוויח מזה ומי מפסיד? ומי מפסיד מזה מלהיכנס להריון, ללדת ולשמור על הילדים?

האם מישהו זוכר בכלל שהמתכנת הראשון בעולם היה אישה?

כדי לא לוותר על הכוח

ובכלל, הגישה שמדברת על התאמה לתפקיד בתור קריטריון העסקה בעצם שואפת באופן סמוי להשאיר את הכוח בתוך קבוצת מיעוט חזקה. האצטלה תמיד תהיה 'טובת הכלל'. אבל האם זה נכון? פעם התווכחתי על נושא התאמת נשים לתפקידים שונים עם חבר לעבודה. הוא סרב להשתכנע מרוב הטיעונים שלי, ובעיקר התמקד במחקרים שמחזקים את דעתו. אמרתי לו שמבין שנינו הוא הגבוה והחזק יותר פיזית. ולכן הוא המתאים יותר להזיז את שולחן העבודה למקום אחר. אבל האם הוא יפסיד או ירוויח אם אני אשים אתו יד ונזיז את השולחן יחד? לזה כבר לא הייתה לו תשובת נגד.

אתם מבינים, האנושות מתקדמת בעזרת מאמצים משותפים. כולנו מצפים מכמה שיותר להיות שותפים בנטל. בואו נאפשר לכמה שיותר להיות שותפים. ואם לא, אז לפחות בואו נפסיק להעמיד פנים שטובת הכלל באמת עומדת לנגד עינינו.

השארת תגובה