מעבדי ה-ULV החדשים של אינטל, קפיצת מדרגה

אם יש תחום מסוים של מחשבים ניידים שישנה נטייה מסוימת להתעלם ממנו בעיתונות, זהו תחום המחשבים האולטרא ניידים, מעין מחשבי ביניים שיושבים בין המחשבים המיני ניידים למחשבים "הרגילים", מחשבים שאינם סקסיים במיוחד שכמו המחשבים מבוססי מעבדי האטום של אינטל, מקדשים את זמן העבודה על חשבון הביצועים. הם אמנם חזקים יותר ממחשבי האטום, אבל לא בהפרש שיגרום למשתמש כלשהו לומר וואו, בעיקר בגלל שההפרש בביצועים מהמחשבים הרגילים, שמבוססים על מעבדים ניידים חזקים הרבה יותר, גדול הרבה יותר מההפרש שלהם למטה, אל המיני ניידים.

המחשבים הללו מציעים משקל של פחות מ-2 ק"ג והם מצוידים במסכי 12.1 ו-13.3 אינץ' בדרך כלל, עוד משהו שמפריד אותם מהמיני ניידים (כן, נטבוקים כמובן) שמבוססים רובם על מסכי 10.2 וכיום גם 11.6 אינץ'. העבודה מתחת למסך הגדול הרבה יותר נוחה, המשקל כמעט זהה במקרים רבים, זמני העבודה כיום מאוד ממושכים' ובסופו של דבר מדובר בפתרון נוח יותר למשתמשים רבים שמטיילים רביות בדרכים ורוצים קצת יותר ממיני נייד שעוצמת הביצועים שלו נוראית, ולא אכפת להם לשלם בערך 33% יותר.

הסיבה לביצועים הנמוכים ברורה ברגע שקוראים את הנתונים הטכניים: למרות שמכל הבחינות המעבדים שמיועדים למחשבים הללו מודרניים, והבחינות הן טכנולוגיית ייצור, מספר ליבות ותמיכה בטכנולוגיות האחרונות שמטמיעה אינטל גם במעבדי הקו הראשון שלה (ריבוי נימים, לדוגמה), הם פשוט איטיים הרבה יותר לעומת הקצה העליון, עם מהיריות שנעות לכל היותר סביב ה-1.4 גה"ץ כשהמטרה היא פשוט לא לגרום להם להתחמם כדי לוותר על מאוורר כדי לאפשר לעבוד יותר זמן וגם כדי לשמור על הדקיקות של המחשב המיועד.

והנה שלשום באופן רשמי השיקה אינטל מעבדי ULV (מתח נמוך במיוחד, Ultra Low Voltage) חדשים ששייכים למשפחת ה-Core i, או כפי שאינטל מקפידה לכנות משפחת מעבדי ה-Core של 2010. המעבדים הללו, שמכונים  Arrandale אם תרצו, אמורים על פניו להציע ביצועים גבוהים הרבה יותר, עד כדי קפיצת מדרגה משמעותית שתהפוך את קטגוריית האולטרא ניידים להרבה יותר נחשקת בעיקר מול קטגוריית המיני ניידים שהיא המתחרה העיקרית שלה.

ולמה אני כל כך בטוח בעצמי כשאני אומר שמדובר בקפיצת מדרגה? כל מי שיצא לו לבדוק מחשב נייד שמבוסס על מעבד Core i בגרסה הניידת שלו יודע בדיוק על מה אני מדבר – גם בהשוואה למעבדי ה-Core 2 Duo המתקדמים ביותר, מעבדי ה-Core i הנמוכים נותנים ביצועים משופרים ובהפרשים שלעתים מגיעים לעשרות אחוזים. אין סיבה שהפער הזה לא יישמר גם בתחום של המעבדים שמיועדים למחשבים האולטרא ניידים והאמת היא שאני כבר מחכה ממש בלי סבלנות מהיום לרגע בו אניח את ידי על מחשב אולטרא נייד מהדור החדש. נראה לי שיהיה בהחלט ממה להתרגש.

אז מה יש למעבדים הללו להציע? בעיקר מעטפת תרמית נמוכה במיוחד שמגיעה עד 18 וואט לכל היותר. מעבר לכך כל ארבעת המעבדים תומכים בריבוי נימים (2 ליבות/4 נימי עבודה), שלושה מהם תומכים במצב טורבו (הקפצת תדר משמעותית על חשבון זמן עבודה ותוך ויתור על התחממות של המחשב), המעבד המהיר ביותר מגיע עם 4 מ"ב זיכרון מטמון (האחרים עם 3 מ"ב) וזהו פחות יותר. חוץ מזה הושקו גם מעבד פנטיום וסלרון שמתאימים לדור הנוכחי. הנה הפרטים:

  • i7-660UM: מהירות 1.33 גה"ץ, טורבו עד 2.4 גה"ץ, 2 ליבות/4 נימים, 4 מ"ב זיכרון מטמון
  • i5-540UM: מהירות 1.2 גה"ץ, טורבו עד 2 גה"ץ, 2 ליבות/4 נימים, 3 מ"ב זיכרון מטמון
  • i5-430UM: מהירות 1.2 גה"ץ, טורבו עד 1.73 גה"ץ, 2 ליבות/4 נימים, 3 מ"ב זיכרון מטמון
  • i3-330UM: מהירות 1.2 גה"ץ, בלי טורבו, 2 ליבות/4 נימים, 3 מ"ב זיכרון מטמון
  • Pentium U5400: מהירות 1.2 גה"ץ, בלי טורבו, 2 ליבות בלי ריבוי נימים, 3 מ"ב זיכרון מטמון
  • Celeron U3400: מהירות 1.06 גה"ץ, בלי טורבו, 2 ליבות בלי ריבוי נימים, 2 מ"ב זיכרון מטמון

למסמך PDF שמפרט בדיוק מלא ומפורט את מה שמציעים המעבדים החדשים, לחצו כאן.

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *