הרפתקאות גיל בנבכי הלינוקס – פרק 4

נחיתה רכה

אחרי שסיים את ההתקנה, ואחרי שבחר סיסמה, מתפנה גיל לבדוק את השטח ואת סביבת העבודה ויש לו כבר מסקנות ראשונות לגבי מהירות העבודה וניקיון שטח העבודה

גם למאמר הקודם שלי בסדרה היו תגובות נאות, ואני שמח על כך מאד. אין לי מה להוסיף כרגע לדיון, חוץ מלומר (או בעצם לכתוב) שהוא מוצדק מאד. אני שמח מאד לראות עוד אנשים שדווקא מנסים לבחון את לינוקס מהכיוון הממוצע, הרגיל והמשעמם. גם המוצדקות שבתלונותיי לא יפחיתו מכך שמדובר במערכת הפעלה ראויה מאד. ואני מאמין שיותר ויותר ראויה גם למשתמש הרגיל.

שלב ההתקנה הסתיים. בשלב זה יש להזין סיסמה שתשמש אותי במהלך הפעילות השוטפת. המשמעות של סיסמה זו לא תהיה ברורה למי שלא התקין חלונות ויסטה, או 7 בימי חייו. אבל מי שכן מכיר את התהליך יודע שהצורך להקליד את הסיסמה יידבק למשתמש כמו גללי כלבים לנעל. אבל נעסוק בזה בהמשך.

אובונטו מגיעה כברירת מחדל עם שולחן עבודה המכונה Gnome (נכון, יש גם גרסת קובונטו, מבוססת שולחן עבודה מסוג KDE. אז לא צריך להתנפל, יודעים. אבל למעשה אם תחשבו על זה, אכן, כשאומרים אובונטו לכל דבר ועניין זה גם Gnome – החתול). כאן חשוב לציין שהרעיון ששולחן העבודה מופרד ממערכת ההפעלה אינו מובן מאליו למשתמש חלונות. המשמעות כאן היא שאין חתונה קתולית בין סוג מערכת ההפעלה לבין אופן השימוש בה. אחד הביטויים הכי מובהקים של חופש זה הוא היכולת להחליף את שפת מערכת ההפעלה ללא שום קושי. למי שלא יודע בחלונות הדבר אפשרי רק מויסטה ומעלה, ורק למי שמוכן לשלם מחיר מופקע.

כתבו את זה קודם לפני, זה לא משנה, לינוקס עולה מהר. כמה מהר? בואו נגיד את זה ככה: ממצב כבוי למצב שבו ויסטה גמרה רשמית את שלב הטעינה (לפי “סולוטו“) עוברות למעלה מ-2:30 דקות על המחשב הנייד שלי. בפועל הכונן הקשיח מפסיק לעבוד בטירוף אחרי למעלה מ-5 דקות. אולי יותר. גם אז, אחרי שהספקתי לשתות קפה ולהתקלח, נגיעה בכפתור Start-> Programs יעכב את המחשב לעוד משהו כמו 5-10 שניות, רק בשביל להמחיש עד כמה דברים איטיים.

לינוקס עולה ממצב כבוי למצב פעיל אחרי כחצי דקה. קראתם נכון: חצי דקה. ואחרי הזמן הזה הכונן הקשיח הולך לישון, עד שיבקשו ממנו לעשות משהו מאתגר, כמו להפעיל תוכנה לדוגמה.

גם הפעלת תוכנה היא עסק מהיר, למרות שקשה להשוות בדיוק עם חלונות. “אופן אופיס”, בוודאות מוחלטת, עולה הרבה יותר מהר בלינוקס מאשר בחלונות. נדמה לי גם שיותר מהר מאשר אופיס רגיל בחלונות. כנ”ל הדפדפן פיירפוקס. אנחנו נגיע לשלב סקירת התוכנות בפרק הבא, אבל נושא המהירות גורם לשימוש בחלונות להפוך לבלתי נסבל. כלומר, יותר בלתי נסבל מאשר קודם.

עוד משהו שכדאי לקרוא >  הרפתקאות גיל בנבכי הלינוקס – פרק 5

עוד דבר ששווה ציון הוא הניקיון של שולחן העבודה. אובונטו מגיעה עם ערכה נעימה למראה. יש יגידו נעימה מדי. אבל שולחן העבודה נקי לחלוטין ומשרה אווירה מרגיעה. מעבר לכך מסתתרים כל הכיתובים והצלמיות בשולי המסך. מסיבה כזאת או אחרת הנעימות שמשרה סביבת העבודה נסכה בי ביטחון להתחיל לחפש בכוחות עצמי את ההיגיון שעומד מאחורי המערכת, בלי לנסות ולהזדקק למדריכים כאלה ואחרים. להזכיר לאלו ששכחו: עדיין לא התחברתי לאינטרנט בשלב הזה והייתי צריך להסתדר לבד.

האם ההיגיון של Gnome קל להבנה? מה הלך בקלות ומה פחות? כל זה בפרק הבא.

6 תגובות

  1. אני שמח שההתרשמות הראשונית שלך היא חיובית.

    גם אני משתמש בגנום, אולי זה כי לא השתמשתי “כל כך” הרבה בKDE.
    בכל מקרה, עכשיו אני על gnome-shell והוא ממש מגניב ונוח.

  2. אני שמח שההתרשמות הראשונית שלך היא חיובית.

    גם אני משתמש בגנום, אולי זה כי לא השתמשתי “כל כך” הרבה בKDE.
    בכל מקרה, עכשיו אני על gnome-shell והוא ממש מגניב ונוח.

  3. הערה כללית: זה נראה לי קצת מסטיק, הסקירה הפשןטה הגיע לחלק 4 ולא הבנתי דבר על דעתך לינוקס.
    בקצב הנוכחי תגיע גם לפרק 10.

  4. והערה לגבי KDE מול גנום.
    ל-KDE יש יותר תחושה של מיקרוסופט: יש תפריט אחד דומה ל-start התפריט נמצא למטה, יש מקביל ל-control panel
    הגנום שונה מהותית, התפריט נמצא למעלה, מחולק לשלושה תפריטים שונים והתחושה הכללית היא לא מיקרוסופט אף אחד לא יתבלבל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.