זה מה שטוויטר עשה לאינטרנט

אחת השאלות שרציתי לשאול את ביז סטון, איש דה-ל-טוויטר, אבל לא יצא לי לשאול כי לא היה לי ממש סיכוי סביר לעשות זאת, היא מה לדעתו עושים 140 הסימנים לתרבות הדיון והקריאה של העולם, ובעיקר לזו של הצעירים. נכון שזה יותר רלבנטי לארצות הברית מאשר לישראל בה אחוז החדירה של טוויטר, לפי כמה דיווחים, הוא בדיוק זה (אחוז), אבל היה מעניין מה יש לו לומר. לא הספקתי לצערי, והציוצים של אשת יחסי הציבור – סליחה הטוויטים – לאחר מכן שהיא חשבה שאין יותר שאלות לשאול, לא ממש סיפקו את דעתי. אבל על כל זה כבר התלוננתי.

את התשובה קיבלתי דווקא באתר Tech Crunch בגלל טוויט של אורלי יקואל שתפס את סקרנותי. למאמר שפורסם קוראים "זו הסיבה מדוע האינטרנט (וגם טוויטר) מנצח" (This Is Why The Internet (And Twitter) Wins). הכוונה במאמר הזה, שדן בסיפור פציעה בתאונת דרכים קלה של כוכב הגולף טייגר וודס שהתרחשה ליד ביתו ממש, היא להראות את כוח האינטרנט, ובעיקר טוויטר, מול העיתונות המסורתית. מ.ג. סיגלר מוכיח באמצעות השימוש עד כמה העיתונות המסורתית קרובה למות: מרגע הציוץ הראשון בטוויטר על התאונה ועד שבאתרי החדשות המסורתיים עלתה הידיעה הראשונה עברו 45 דקות, וכשהידיעה כבר עלתה, הם לא הצליחו להוסיף פרטים משמעותיים למה שהיה כבר ידוע בתפוצה אדירה לכל מי שמחובר לטוויטר ועוקב אחרי הסיפורים החמים. כמובן שעד פרסום הידיעה הנרחבת כבר התברר שמדובר בתאונה קלה מאוד, בהיקף שכמובן לא ניתן לפרסם בטוויטר ודומיו, והרבה מאוד מהרעש שזז ברשת במשך היום התברר כרעש רקע מיותר. אנחנו בישראל הרי מכירים זאת היטב.

אז זה בדיוק מה שעשה טוויטר, וגם פייסבוק, לתרבות שלנו: עדיף שהחדשות יגיעו מהר, לפי סיגלר, וזה הכי חשוב. לא הדיוק, לא המידע – המהירות היא במקום ראשון. אנשים גם ככה יאמרו שאין להם סבלנות כיום לקרוא יותר מ-140 סימנים או נושא חדשותי רציני. אתם יודעים מה: כותרת שמנה, מקסימום פסקה אחת של עשר שורות. יותר מזה תשאירו לזקנים. אין ספק, עיתון חדשות, מתברר, ידע לקרוא היטב את המפה ואנחנו בכלל עוד לא ידענו את זה אז.

אני מתרגם עכשיו ספר בשם Dyslogic Syndrome שדן במידה מסוימת במה שקורה לתרבות הצעירים של ימינו, אבל לא רק ומה שהוא מתאר הרבה יותר מפחיד. אחד הדברים שמוזכרים בו שוב ושוב זה ההידרדרות ברמה התרבותית והחינוכית של הילדים של היום לעומת העבר, ועבר הכוונה ל-40 שנה בערך. ילדים היום מתקשים לקלוט דברים שהיו נחשבים לסופר בסיסיים בעבר, ולילדים בגיל נמוך יותר.

טוויטר כנזק תרבותי כבד

אני מודע לכך שזה כבר לא עידן מהדורת השבט של מבט, אבל טוויטר, עם כל כמה שאני אוהב את הכלי הזה, מהבחינה הזו גורם נזק תרבותי כבד. מעבר לחוסר הדיוק הרב שיכול לנבוע בהעברת ידיעות בצורה הזו, זו שיטה שגם מחנכת להתעלמות מהפרטים הקטנים של הסיפור הגדול. את מי זה בכלל מעניין? דקה אחרי שקוראים ידיעה על וודס ושומעים שהוא פצוע, כבר עוברים בכלל לנושא אחר. אני אמנם לא פסיכולוג ולא סוציולוג אבל אם הייתי כזה הייתי בהחלט מרים את הכפפה ובודק מה טוויטר עושה לנו.

ודרך אגב, זה לא האינטרנט בשבילי – בשבילי האינטרנט הוא מקור להשגת מידע מעמיק דווקא, מקום בו אני כן יכול למצוא כתבות וסקירות בדיוק כמו שחיפשתי פעם רק בדפוס. אבל אולי אני מהעולם שהולך ונעלם.

אני לא שולל את טוויטר ולא את פייסבוק כמובן, ואני משתמש נלהב שלהם, של דומיהם, ושל כלים שמשתמשים בהם. אבל הבעיה היא שעבור רבים מדי, מתחושת בטן, זה הלב והנשמה של חוויית האינטרנט שלהם, וזה פשוט נורא בעיני.

ודרך אגב, זה לפי המאמר של סיגלר זה לא ניצחון האינטרנט, זה ניצחון הטוויטר על האינטרנט. בדוגמאות שהוא נותן הוא מתייחס לאתרי אינטרנט מסורתיים. אולי הוא חושב שגם אתרי חדשות כמו CNN או msnbc צריכים להיעלם?

תגובה אחת

  1. ומה אם טוויטר הוא לא הגורם אלא התוצאה? אולי זה התוצאה של הידלדלות המוח ולא להיפך?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *