הניצחון של פייסבוק מול רשתות חברתית עסקיות – עסק שעובד או לא? גלובס בכל זאת ינסה

הידיעה על 350 מליון המשתמשים שכבר רשומים בפייסבוק (Facebook) בוודאי לא הכתה אף אחד בתדהמה רבה מדי, ולא משנה שהמקור שלה היה מכתב אישי שכתב מרק צוקרברג, ממייסדי פייסבוק, בבלוג של החברה. גם אם הוא לא היה כותב את זה, כבר מזמן היה ברור שכל אלו שחשבו בעבר שטוויטר יכולה לפגוע בשירות הזה טעה ובגדו, והעקיצה לכיוון טוויטר (Twitter) מאוד מובנת בהקשר הזה.

אבל כל מי שמשתמש בפייסבוק יודע שהיא לא ממש מיועדת לשימושים עסקיים טהורים, אם בכלל ניתן להשתמש במונח טהור עבור שימוש באתר חברתי כלשהו. יש יותר מדי משחקים, יש יותר מדי תמונות של ילדים, ולמרות שיש פה ושם איזשהו מאמר הוא בדרך כלל מאמר שפורסם במקום אחר, והוא מופיע בתעתיק מלא או בקישור שאמור למשוך אל המקור עוד קוראים – אני עושה את זה, ואני בטוח שכמעט כל בלוגר ברמה שלי ואפילו קצת יותר עושה את זה, גם אם באחוזים זה לא תמיד מוכיח את עצמו.

למרות מספר המשתמשים, ולמרות שלכל אחד כמעט מאיתנו יש כבר כמה עשרות, מאות, אלפים ועשרות אלפים חברי פייסבוק, ולמרות שיש בה מספר גדול מאוד של קבוצות ודפים, הפיזור שלה לא תמיד מתאים למי שבאמת רוצה להתמקד ביצירת קשרים עסקיים, רוצה להגיב על עניינים עסקיים ורוצה שיכירו אותו יותר בתחומים העסקיים. טוויטר אולי לצורך העניין כלי שיכול לעזור יותר להתמקד בתחום הזה, אבל גם כן עד מגבלה מסוימת (הרי תמיד יופיע שם ציוץ על ספר, בישול, סרט או האח הגדול גם מאנשים שלא תמיד אתה מצפה מהם שהם ישגרו את הציוץ המסוים הזה לאוויר העולם).

ברמה המקומית דה-מרקר Cafe ניסה ועדיין מנסה לעשות את זה, אבל הוא לא עושה את זה בשבילי. נרשמתי לפני מספר חודשים, ואולי חצי בלוג, חצי פוסט ושתי הערות. זה השלל שלי. רק לעיתים רחוקות אני מוצא שם את מבוקשי, ואולי זה בגללי, אבל הרגשתי היא שהרשת החברתית הזו קצת התפזרה לה יותר מדי לכיוון של פייסבוק דווקא.

לכן שקראתי את הסקירה של יניב פלדמן  על גלובס Desk, התעורר לי החשק שוב. אני יודע שאני עומד לנסות את השירות הזה, ואני יודע שאולי לפי השיטה הזו כן ייווצרו קשרים שהם כמעט עסקיים טהורים שיכולים לעזור לי, ודרך הגב גם לשלוח חומרים ולקבל חומרים מפייסבוק ושות'.

וכן אני יודע שיש עוד הרבה מאוד אתרים של חילופי מידע עסקיים, ואני אפילו רשום לרבים מהם, אבל השאלה היא מה יוצא מזה בשורה התחתונה, ובינתיים, לפחות מבחינתי, לא יוצא מזה הרבה – דווקא בלוג שפתוח לקהל הרחב עושה לדעתי יותר לצורך עצמך מאשר התחברות ברשת חברתית.

ועוד נקודה שקשורה יותר או פחות: אני יודע, ושוב מבחינתי, שהתקשרות מקצועית דרך רשתות חברתיות דורשת התערטלות ברמה מסוימת, ובהיבט הזה קראתי דווקא בעניין את הטור הזה של עירית לוטן על דף הפרטים האישיים בגוגל.

תגובה אחת

  1. מאחר שזה הסיבוב השני של גלובס בניסיון לגיוס מדיה חברתית לטובת האתר, השאלה המרכזית היא האם הם הפיקו לקחים מכישלון הבלוגיה שלהם ומכך שהזהמרקר קפה הפך לאתר הכרויות. אני הולך להמר שלא.
    הבעיה העיקרית של המערכת (בלי אפילו לדעת איך היא בנויה) היא שלאנשים שיכולים ליצור תוכן איכותי אין שום אינטרס לשתף את התוכן שלהם ללא תמורה עם גלובס. למי מהם שאין עדיין אתר משלו ודאי יהיה בשלב כלשהו ולמי שיש כבר אתר הבמה שגלובס נותן תהווה רק במה פרסומית/שיווקית והתוכן היותר "גס" ומענין ישאר במקומות אחרים.
    אם גלובס רוצה באמת להיות מרכז של פרשנויות הוא צריך להציע תמריץ כספי או ליצור שיתוף פעולה עם בלוגרים גם מחוץ לרשת החברתית שלו על ידי פתיחתה עם API מתאימים. אני מניח שרוב הבלוגרים ישמחו לקבל תנועה מגלובס בתמורה לתוכן….

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *