להתנתק מהחיים כן – מהסלולר ממש לא

OptimusG-300x263המשפט “זה כבר לא טלפון אלא מחשב קטן”, כבר מוכר היטב. מי שמסתובב בוועידות כאלו ואחרות, במיוחד בתחום המובייל והאבטחה, כבר שמע אותו יותר מפעם אחת, מפיו של יותר מנואם אחד, ולפעמים אפילו כבר כמה פעמים באותה ועידה. זה כנראה נכון. הטלפון הנייד של ימינו כבר כל כך חכם שאנשים שוכחים להשתמש בו כטלפון. החברות עצמן משקיעות מאמצים כבירים כדי להראות לנו כמה המכשירים הללו חזקים, אמיצים ומוכשרים, עדי כדי כך שהם יכולים להריץ משחקים בקלי קלות ולהציג סרטים באיכות HD מלאה בלי להתאמץ יותר מדי. בחודשים האחרונים גם דואגים להדגיש בפנינו כמה המסך שלהם גדול ונוח ושאפשר לקרוא הודעות בקלות, וכמובן גם כמה מצלמה איכותית זה לא פשוט חשוב.

למעשה, השימוש במכשירים אלה כטלפונים הולך ופוחת בהתמדה. למה לאמץ את מיתרי הקול אם אפשר בדיוק באותה מהירות לכתוב הודעה קצרה ולשלוח אותה באמצעות WhatsApp או כל יישום אחר? כמה פעמים גם נתקלתם במענה הקולי בהודעה שאומרת לכם שעדיף שתשלחו מסרון במקום הודעה קולית? בעצם, כמה פעמים נתקלתם באנשים שלא משתמשים בתיבת ההודעות קוליות כי אנשים פשוט כבר לא רוצים להקשיב להן? ובאותה מידה, למה לבזבז את הזמן בשיחות בדרך לעבודה או הביתה אם אפשר במקום זה להתחבר לאוזניות ולשמוע מוזיקה רציפה דרך האינטרנט או מכרטיס הזיכרון? זה נכון במיוחד אם נוסעים בתחבורה ציבורית. כך גם אפשר להיות לא חברותי במיוחד , כי מי רוצה להיות חברותי כשעייפים, גם בדרך הלוך וגם בדרך חזור? הרי החברים האמיתיים שלנו כבר נמצאים מזמן בפייסבוק (Facebook).

אם להודות על האמת, עם המחירים הנוכחיים של החבילות בשוק הסלולרי, אפילו לא ממש חשוב אם יש Wi-Fi בסביבה או לא. כל כך קל בימינו להתחבר לרשת האינטרנט ולשכוח מהרשת האמיתית שנמצאת מסביבנו העונה לשם “החיים האמיתיים”. למה לא לנצל כל רגע אפשרי ולהתנתק ממנה? אם תבדקו היטב (וזה מה שאני עושה בכל פעם שאני נוסע בתחבורה הציבורית לכאן או לשם), זה כבר מזמן לא רק החבר’ה הצעירים, זה כבר מזמן גלש אל מעבר לגבולות גיל הצבא והאוניברסיטה. יותר ויותר אנשים בוגרים מתחברים אל המכשיר החכם שלהם כמו אל אוויר לנשימה ומתנתקים באותו זמן מהסביבה באופן מאוד מוצהר.

השאלה המתבקשת, היא כמובן מה עומד לקרות למין האנושי? האם זה טוב או רע? אבל אפשר גם לשאול שאלות טכניות פשוטות יותר, ועל אחת מהן, הגב שלי קיבל תשובה לפני מספר ימים…

את התשובה קיבלתי בצורה של מכה שחטפתי מלוח חיבורי USB באמצע אוטובוס חדש של חברת קווים (מתוצרת וולוו), שעל סיפונו עליתי בנסיעה פנימית בעירי. כן, ככה, מול הדלת האחורית, לוח חיבורי USB שיכול לשמש להטענה של מכשירים בזמן שעושים את הדרך לעבודה. לא מצאתי חיבורים דומים במקומות אחרים באוטובוס, רק מול הדלת, אבל זו רק שאלה של זמן לדעתי, לפני שנתחיל למצוא חיבורים ליד כל מושב, ובכל אמצעי תחבורה ציבורי ככל הנראה. זה יהיה חלק מהשירות, ואפילו משהו שמצפים לו, כי זה העולם בו אנחנו חיים.

השאלה המרכזית עד לא מזמן הייתה “מה לעשות אם שוכחים להטעין את המכשיר החכם בבית?”. מתברר, אם כן, שגם הנושא הזה כבר יהפוך בקרוב למשהו שנפסיק לחשוב עליו. ומה המרחק מזה לעמדות הטענה בכל פינה בעיר – ואפילו תמורת שקל או שניים? לא חושב שהרבה.

אין ספק שהדבר נובע מדרישה שקיימת בציבור. אם נרצה או לא, אם נודה בכך או לא, אנחנו הולכים ומתמכרים למכשירים הללו שמחליפים את התקשורת האנושית. בשביל רבים מאיתנו הצפצוף שנשמע מהמכשיר כאשר הסוללה עומדת להתרוקן הוא צליל נורא ואיום. בקרוב כנראה ולא נשמע את הצליל הזה הרבה, אלא אם ממש נזניח את הטלפון שלנו. ושוב, אני לא מתכוון להתייחס למשמעויות הפסיכו-חברתיות של התמונה הזו.

השורה התחתונה היא, שאם נכון לעכשיו התרוקנות הסוללה יכולה לגרום לנו להתנתק מהטלפון חכם לזמן מה ולחזור לסביבה האנושית, בקרוב גם זה לא יקרה.

ועוד דבר קטן: התברר לי מאוחר יותר שהיה גם חיבור Wi-Fi באוטובוס. זו הפעם הראשונה בה אני נתקל בחיבור שכזה באוטובוס פנימי של החברה. אמנם חברות התחבורה עוד לא הספיקו לחבר את כל הכלים שלהן לאינטרנט, אך הורדת המחירים של ספקי הסלולר תגרום גם לבעיה זו להיות זניחה.

 

פורסם לראשונה בערוץ TheNewCom באתר אנשים ומחשבים

תגובה אחת

  1. http://xkcd.com/1227/

    פעם זה היה עיתון באוטובוס, לפטופ ברכבת, MP3 player ועוד כל מני דרכים וגאדג’טים למינהם לעיסוק בזמן המתנה. וגם כדרך להמנע מאינטרקציות כשלא רוצים.

    אני לא רואה אסון חברתי עכשיו שיש מה לעשות בזמן שממתינים לביטוח לאומי/דואר ישראל/רופא/מספרה וסמאטפון עדיף מהניירת שיש באיזורי ההמתנה(מגזינים ישנים, ניירת פרסומית וכ’ו).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.