הטלפונים של ימינו – הרבה יותר מכל דבר

בסוף השבוע שעבר הכריזה חברה סינית קטנה בשם אלפון (Elephone), שבדרך כלל מוכרת טלפונים יחסית זולים, על טלפון חדש בשם Max. החברה לא מסרה יותר מדי פרטים על המכשיר החדש, אבל הודיעה שהוא אמור להיות המכשיר הראשון שלה שיגיע עם מסך בגודל 6 אינץ'. לכאורה אין בהודעה הזו משהו מיוחד, אבל משפט אחד בכל זאת תפס את העין: הגעתו של עידן המסכים הגדולים (The coming of Large screen era).

כשסמסונג (Samsung) השיקה את Galaxy Note, עם מסך 5.25 האינץ' שלו, לפני קצת יותר מחמש שנים היא פתחה את הדלת לעולם חדש. רוב המכשירים באותה תקופה היו לכל היותר עם מסך 4 אינץ', וה-Note הראשון נראה לידו בתחילה כמו מפלצת שהתבררה מהר מאוד דווקא כנוחה מאוד לשימוש. כשעוד כמה חברות התחילו להציע מכשירים בגודל כזה נכנס לשימוש הביטוי 'פאבלט' (Phablet) כדי לציין מכשירים עם מסך בגודל 5 אינץ' ומעלה, מעין קטגוריה מומצאת בין טלפונים 'רגילים' לטאבלטים.

אבל כיום הגיע הזמן לסיים את השימוש במילת הבאזז הזו. מי שיבדוק את מאות המודולים של הטלפונים שהושקו בשנה האחרונה, ואפילו שנתיים, יגלה ש-90% ויותר מהם מתגאים במסכי 5 אינץ' ומעלה כשהסטנדרט הוא אפילו מסכי 5.5 אינץ'. רק לדוגמה, מייזו (Meizu) השיקה בשלוש השנים האחרונות למעלה מ-20 מכשירים וכמעט כולם מציעים מסכי 5.5 אינץ', ולכל הפחות 5 אינץ', והיא ממש לא היחידה. כשלטלפונים 'הרגילים' של ימינו יש כבר מסכים גדולים, פאבלט היא כבר מילה שאין לה כל רלוונטיות.

ויש לכך עוד סיבה אחת טובה: החברות כבר לא מזמן חצו שוב ושוב ושוב את הקו של מסכי ה-6 אינץ'. אם בהתחלה זה מעין קוריוז, אז בדיקה קלה מגלה שבשנה וחצי האחרונות הושקו כבר יותר מ-100 מכשירים עם מסכים בגודל של 6 אינץ' ומעלה, כשהשיא היה של מכשירי ה-Phab הראשונים של לנובו (Lenovo) שהציעו בשנה שעברה מסך 6.8 אינץ'.

הדור השני של מכשירי ה-Phab של לנובו, שהושק ממש לאחרונה, כבר מעט 'צנוע' יותר עם מסכי 6.4 אינץ' והם כבר נמכרים גם בארץ, ובמחירים נוחים. קצת לפניהם נחת כאן גם ה-Mi Max, של שאומי (Xiaomi), שמציע מסך 6.44 אינץ' רק כדי להוכיח שלא מדובר בקוריוז אלא במגמה.

אבי קורנפלד, מנהל מותג שאומי בחברת המילטון היבואנית בישראל, מסכים כי מדובר במגמה. "זה תהליך שהגיע לשיאו ב-2016 עם מסכים בגודל של עד 6.5 אינץ', אבל עם דגש מאוד משמעותי למפרט גבוה. היצרניות מבינות שהטלפון החכם הוא כבר מזמן לא רק טלפון, ומשמש למעשה כמרכז הפעילות העסקית ופעילות הפנאי שלנו, ועל כן מספקים לנו מסכים גדולים יותר, וגם מפרטים גבוהים ביותר", הוא אמר.

למעשה כנראה שפעילות הפנאי היא זו שבעיקר דוחפת אל הכיוון של המסכים הגדולים. הגלישה באינטרנט מתבצעת כיום יותר ויותר באמצעות טלפונים סלולאריים שמשתמשיהם יכולים למצוא WiFi באוטובוסים וברכבות, לצד חיבורי USB שמאפשרים הטענה ומבטלים את החשש מסוללה שתתרוקן – שגם כך הסוללות יותר ויותר גדולות. המשתמשים גם צופים ביותר סרטים תוך כדי תנועה, ומריצים משחקים יותר מורכבים מבחינה גרפית, וכל אלו הן פעילויות שמסך גדול יותר בהחלט מסייע להן.

"הקטגוריה הזאת נותנת מענה מושלם למי שאוהב לצלם ולצרוך מדיה וגם למי שאוהב גיימינג עם תמונה וסאונד איכותיים תוך כדי תנועה. בניגוד למפרטים חלשים יותר בעבר, הפאבלטים החזקים של היום מאפשרים ליהנות מיישומים שהיו אפשריים בעבר רק על מחשב. שימוש במסך גדול יותר מחייב שינוי הרגלים אבל המשתמשים היום מבינים את הצורך ולדעתי מוכנים לשינוי", אמר אלי חזן, מנהל קבוצת המוצרים בלנובו ישראל.

מה שבטוח הוא שרוב האנשים שמשתמשים כיום במכשירים עם מסך בגודל 5.5 אינץ' ומעלה יסתדרו בדרך כלל טוב מאוד גם עם מכשירים עם מסכי 6 אינץ' ומעלה. ולא, הם לא נופלים מהכיס הקדמי של המכנס.

נותנים גם בזיכרון

בחלק הזה של הכתבה אני מתייחס למה שקורה שם בפנים. ואם את הריץ' רץ' נפתח נגלה עולמות מופלאים בהם זיכרון המכשירים כבר קרוב מאוד בנפחו לאלה של מחשבי PC מהשורה, עם מספר מכשירים שמוצעים עם לא פחות מ-6 ג'יגה-בייט זיכרון עבודה.

אבל אם במקרה של מסכי הענק מעל 6 אינץ' התופעה כבר די נרחבת, בנוגע לזיכרון אפשר לספור את המכשירים שכבר הושקו או יושקו בקרוב עם 6 ג'יגה-בייט עדיין באמצעות אצבעות הידיים והרגליים ביחד. הסיבה היא שבטווח הביניים יש הרבה יותר מכשירים שמציעים 3/4 ג'יגה-בייט זיכרון עבודה, או זיכרון RAM, וההשפעה של כך על שוק הזיכרונות הכולל משמעותית עם עלייה של כ-17% במחיר הממוצע בשנה האחרונה, כך שההפרש במחיר בגין קפיצה ל-6 ג'יגה-בייט בדרך כלל משמעותי.

בתחילת מאי 2012 חשפה LG את המכשיר הראשון בעולם שצויד בזיכרון עבודה של 2 ג'יגה-בייט. קראו לו Optimus LTE2. תחילת מרץ 2016. עולם הטלפונים כבר מכיר היטב את תופעת המכשירים הסינים, ואחת מהיצרניות הללו היא ויוו (Vivo) שמכריזה על המכשיר הראשון בעולם, Xplay5 Elite, שכבר מגיע עם 6 ג'יגה-בייט זיכרון עבודה. חשבון פשוט מראה שבפחות מארבע שנים צמח זיכרון העבודה של הטלפונים החכמים, בנקודת השיא, בג'יגה-בייט לשנה.

ה-PC, בשיא ימיו, לא הציג קצב צמיחת זיכרון שכזה, ובקצב הזה הטלפונים ידביקו את הפער עוד לפני שנבין מה ממש קורה.

"הטלפון הנייד היום הוא מכשיר משלים למחשב נייד ולכן צריך להיות מסוגל להריץ משימות רבות ומורכבות במקביל, כמו גם יישומים של מציאות וירטואלית המצריכה כח עיבוד רב. אין ספק שהנפח הזה ילך ויגדל עם השנים", מסביר אלי חזן.

גם בארץ כבר אפשר למצוא מכשירים עם 6 ג'יגה-בייט זיכרון עבודה, ולא רק כאלה שמגיעים בייבוא אישי ישירות מסין. כך, לדוגמה, ה-OnePlus 3 כבר הוצע עם כמות זיכרון עבודה שכזו שלוותה ב-64 ג'יגה-בייט זיכרון אחסון מובנה.

כן, לא רק זיכרון העבודה צומח. במקביל רואים גם בנפח של זיכרון האחסון המובנה. עם עד לפני שנתיים הוצגו בשוק מכשירים עם נפח אחסון של 16 ג'יגה-בייט ככאלה שמציעים הרבה מקום אחסון, כיום מדובר בכמות שאפשר להגדיר אותה אפילו כמינימלית. יש הרבה מאוד מכשירים שמציעים זיכרון אחסון בנפח של 256 ג'יגה-בייט וכנראה שגם בהיבט הזה האופק עוד רחוק מאוד.

הסיבה במקרה הזה היא בעיקר צרכנית, כי האפליקציות והמשחקים כיום שוקלים הרבה יותר ומתקרבים לאט לאט לרמה של משחקי קונסולות, אבל גם בגלל עיצוב המכשירים. יותר ויותר מכשירים מוצעים כיום עם גוף אחוד, כזה שלא מאפשר להחליף סוללה, ובמקרים רבים, גם לא להוסיף כרטיס זיכרון חיצוני וכדי לפצות על כך במקצת כמות הזיכרון הבסיסית גדולה יותר.

"זיכרון עבודה גדול קודם כל מקשים, ורק אחר כך נשאלת השאלה 'מי באמת צריך את זה'. התשובה הפשוטה היא משתמשים כבדים מאוד, גיימרים וכאלה שמריצים שלל אפליקציות מקוונות כבדות שרצות ברקע והם חייבים לתמרן בין כולם. בפועל אני חושב שטלפון עם 4 ג'יגה-בייט זיכרון עבודה יעשה בדיוק את אותה עבודה. כמה חברות הציגו את האפשרות להפוך את הטלפון לתחנת עבודה, זאת אומרת לחבר אותו למסך ולעבוד אתו כמו מחשב. במקרה כזה זיכרון רב יותר יכול להוות יתרון", אמר איתי חמינה, מנהל תחום סלולאר ברשת באג, המשווקת הבלעדית של טלפוני מייזו בארץ.

ההערכות בשוק הן שעוד לפני שנתרגל לכך שיש מכשירים עם 6 ג'יגה-בייט זיכרון עבודה, כבר נראה בשוק מעט מכשירים עם 8 ג'יגה-בייט. המרדף אחר היותר כנראה לא ממש יסתיים.

המצלמה הכפולה – כי אפשר

מסכים גדולים והרבה מאוד זיכרון. לא סתם אלו שתי מגמות שמתחזקות. יצרניות טלפונים רוצות למכור מכשירים, ועד לאחרונה אלו היו שני היבטים שמושכים אליהם לקוחות בהיבט של אנחנו מציעות לקליינטים יותר. רק שהשוק הדביק מהר מאוד את הפער, ומה שאולי היה סוג של גימיק במכשירים יוקרתיים הגיע מהר מאוד לעם.

זה קרה אפילו מהר יותר עם חיישני טביעות האצבע, שכבר מוצאים בכל מכשיר כולל כאלו שעולים כמה מאוד שקלים בלבד, וכנראה שזה מתחיל לקרות גם עם המצלמות הכפולות, אם כי הקצב בתחום הזה מעט איטי יותר. בנוסף השאלה היא איזה מצלמה כפולה, ומה בדיוק הן עושות., ואין עדיין ממש תקן, אבל הן מתחילות לחלחל גם למטה.

זוכרים את ה-Elephone Max מהכתבה הראשונה? אז לא רק שיהיה לא מסך גדול, הוא גם יהיה מצויד במצלמה כפולה, עוד משהו ראשוני בתולדות החברה. וזה אמור להיות טלפון זול, שמכוון לשוק הביניים התחתון ומטה. גם ה-Phab 2 Plus של לנובו המכוון לשוק הביניים מגיע עם שתי מצלמות מאחור, והן עובדות יחדיו רק במצב צילום מיוחד.

מה שמפתיע הוא שכבר באפריל 2007 נחת בשוק טלפון עם שתי מצלמות. זה היה ה-SCH-B710 של סמסונג (Samsung) עם מצלמת סטריאו כפולה בגודל 1.3 מגה-פיקסלים. זה היה מכשיר משונה מאוד אפילו בימים של טרום מסכי המגע, האנדרואיד ו-iOS, עם ציר מסתובב מעל המקלדת ועם התאמה למשחקי תלת-ממד של נינטנדו (Nintendo). זה לא ממש תפס.

זה גם לא הפך ללהיט כמה שנים אחר כך. ב-2011 הושקו מכשירים של HTC, LG ואפילו שאקפ (Sharp) עם מצלמות כפולות אבל גם כל המכשירים הללו היו מרוכזים ניסיונות להציג תכני תלת-ממד ולעתים עם תצוגת תלת ממד.

הדור הנוכחי של המצלמות, שמתרחקות מנושא התלת ממד לטובת שיפור איכות הצילום, התחיל ב-2014 עם ה-One M8 של HTC עם מצלמה משנית בעלת חיישן 2 מגה-פיקסל ששימשה כדי להעניק לתמונות פרספקטיבה מדויקת יותר של עומק, וגם כדי לספק למשתמשים אפשרות לערוך את התמונות באופן מיוחד לאחר הצילום – ממש כמו במקרה של ה-Phab 2 Plus המוזכר לעיל.

אבל מאז יש גם מצלמת כפולות אחרות. כאלו שאחת מהן מיועדת לצילומי צבע ואחת מהן לצילומי שחור/לבן, כמו במקרה של ה- P9של וואווי (Huawei), מערך שיכול אולי לקסום לצלמים מקצועיים או חובבים כבדים שמעריכים תמונות בשחור לבן. ויש כאלה שבהן המצלמות הן באותו גודל, או שאחת קטנה יותר כדי לספק פרספקטיבה אחרת, וכדומה. כאמור, אין תקן של ממש בתחום.

את העובדה שמדובר עדיין במשהו שאינו מתוקנן עדיין אפשר לראות גם בתשובות שקיבלנו. ״היצרנים מנסים לכבוש את לב הצרכן עם חידושים נראים לעין, ואין כמו מצלמה ׳כפולה׳ כדי לספק את הסחורה – אבל יש לשים לב מה אותן תכונות של המצלמה הנוספת, מה היא תורמת לצילום היום יומי, או שהיא סתם עוד משהו לתכונות המיוחדות. אם מצלמות כפולות היו סימן לאיכות – הרי שיצרניות המצלמות, היו משווקות אותן כבר מזמן. המלצתי היא שאתם קונים טלפון, בדקו את איכות העדשה, הרזולוציה והצמצם הדיגיטלי״, אמר חמינה.

יש אחרים שמתייחסים אל מצלמות כפולות כאל סוג של גימיק. אחד מהם הוא קורנפלד. "מאידך, יש כמה מכשירים בשוק שמצליחים לשדרג באופן משמעותי את איכויות המצלמות באמצעות שילוב טכנולוגיות חדשות. שאומי משתמשת בטכנולוגיה מיוחדת: עדשה אחת מצלמת בשחור לבן והשנייה בצבעוני, ותוכנה מיוחדת ממזגת בין התמונות לקבלת תמונה חדה, ברורה ואיכותית יותר", הוא אמר.

ושאלה אחת נותרה פתוחה? מה מחכה בשנה הבאה? אלו מגמות יציצו וימשכו אחריהן את כל היצרניות, הגדולות והקטנות כאחת?

 

כתבה זו התחילה את דרכה כשלוש כתבות שפורסמו בפורטל האינטרנט של אנשים ומחשבים.
כאן היא מוצגת כאחת בשינויים קלים בלבד.

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *