למה, מי מת?

קצת יותר מחודש עבר מאז הכריז אתר החיפושים Ask.com (שבעצם חזר למקורות והפך לאתר של שאלות תשובות בסגנון Ask Jeevs ההיסטורי והנחמד המאוד שהיה מכל בחינה ועניין הסבא של האתר הנוכחי, אבל את זה כבר נשאיר למסיבה אחרת), על סגירת אתר ה-RSS שלו Bloglines. הסיבה לכך, לפי ראשי החברה, הייתה מאוד חזקה: לטענתם ה-RSS כבר מת. הרשתות החברתיות אכלו אותו ולעסו אותו, והוא נותר ריק מתוכן.

“ה-RSS איבד את הרלבנטיות שלו לטובת טוויטר (Twitter) ופייסבוק (Facebook), ששולטות כיום בכל מה שקשור להעברת מידע בזמן אמת ובאופן מקוון. אם ב-2005 תפיסת הדחיפה מול החיפוש מסביב למידע הפכה למאוד מציאותית, ב-2010 מתבצעת העברת המידע באמצעות שיחות, וצריכת מידע הפכה לחוויה חברתית”, נכתב בבלוג הרשמי של החברה.

האמת היא שקל מאוד להסכים להנחת העבודה הזו. לא מעט אנשים מבלים בטוויטר ובפייסבוק את מיטב זמן ואת מירב מאמציהם החברתיים. אם קורה משהו שהם צריכים או רוצים לדעת, אין בעיה לבצע חיפוש קליל ולקבל בדיוק את מה שרוצים: חדשות טריות ולוהטות.

כמעט חודש קדימה. לפני כמה ימים פרסמה חברה קנדית בשם Sysomos מחקר בנוגע למה שקורה להודעות בטוויטר מבחינת תגובות. במקום לקרוא את המחקר כולו תוכלו לקרוא את התמצית שלו כאן בעברית, לדוגמה, והקו התחתון הוא פשוט מאוד: רוב הציוצים לא זוכים לתגובות, ואם כן רק בשעה הראשונה לאחר פרסומם. כמו שנכתב בידיעה בעברית, “מעניין היה למדוד (אם כי כיום לא נראה אפשרי) גם את מספר הקוראים של כל ציוץ ולהשוות את אחוז ההתייחסויות לעצם קריאת הפרסום”.

ובכן, תנוח דעתם. אני מבטיח לכם שהרבה מאוד ציוצים בכלל לא נקראים. אני מאמין שכמוני, אף אחד לא מחובר לטוויטר בווריד. זה אומר שגם אם אחד מחלונות הדפדפן מכיל כל הזמן בשורת הכתובת את זו שמובילה לציפור החולה הדעתנית, הביקור באתר מתרחש בפועל מדי פעם, כמה פעמים ביום. אפילו אצלי, שמספר העוקבים אחרי ואלו שאני עוקב אחריהם נמוך יחסית, יש בדרך כלל בשעות היום כמה עשרות ציוצים בין ביקור לביקור.

אתם חושבים שאני זוכר מה היה הציוץ האחרון שקראתי בביקור הקודם? אתם חושבים שאני יכול באמת לקרוא את כל הציוצים במכה אחת? אין לי בלנות. אני מקסימום קורא את אלו שנכנסו ברגעים האחרונים, ואולי עוד כמה. במקרה הטוב אני ממש מרפרף על כולם. ולך תגיב על משהו שהתרחש לפני כמה שעות ורק עכשיו קראת. אפילו עם הממשק החדש של טוויטר, בעל הציוץ המקורי לא בדיוק יבין מאיפה נחתת עליו פתאום.

ואם בטוויטר זה ככה, אתם חושבים שבפייסבוק זה אחרת? אתם מסוגלים לעקוב אחרי כל מה שקורה שם, עם כל השירים שאנשים מוצאים, שזה נחמד לפעמים, עם כל ההודעות על המשחקים, עם כל התמונות של חיות המחמד ובני המשפחה? ברור שלא. זה רחוק מלהיות מקור אמיתי של חדשות, גם אם רבים מאוד, כמוני, שולחים כל הודעה מטוויטר ישירות גם אל פייסבוק – יאללה, בלגאן.

עוד משהו שכדאי לקרוא >  חלונות נפתחים מחדש

איך אפשר בלי RSS?

אין לי דבר וחצי דבר כנגד טוויטר ופייסבוק. ההפך, זה כלי נהדר עבורי להפצת החומר שאני כותב בבלוגים שלי (ואתם כבר יודעים שבלי העין הרע יש לי כבר כמה וכמה). אבל בלי RSS? ההבדל הגודל בין ה-RSS לבין טוויטר הוא שב-RSS בוחרים לעקוב באופן ספציפי אחר אתר מסוים, אחרי תזרים ההודעות והחדשות שלו. ההבדל הוא שאני ניגש לקורא ה-RSS שלי אני מצפה למצוא חדשות רלבנטיות לנושאים שמעניינים אותי, ובאופן מסודר, מאורגן וברור.

מכיוון שאתרים רבים מעבירים דיווחים חדשותיים בזמן אמת פחות או יותר, ומכיוון שקורא ה-RSS שלי בודק לבד את התזרימים שלי כל כמה דקות, אני מעודכן, ובצורה מסודרת, בדיוק כמו שאני רוצה בנושאים שאני רוצה. אז נכון שמדי פעם יש נושא חדשותי שזורם במהירות דרך האתרים החברתיים במקום דרך ה-RSS, אבל מדובר בנושאים שגם ככה לא נמצאים בראש מעייני, ושנית, גם ככה אני מבקר בטוויטר ובפייסבוק מדי פעם, כך שבגדול אני לא מפסיד שום דבר.

אם יש דבר אחד שבו טוויטר ופייסבוק גרמו נזק אמיתי לבלוגים, וזה לא ממש קשור ל-RSS, הוא שברגע שאתה מעביר קישור לפוסט החדש שלך לאתרים הללו, אם יש תגובות, רובן מתרחשות שם. אנשים לא ניגשים לבלוג עצמו כדי להגיב. ב-RSS זה לא קורה. ודרך אגב, גוגל (Google) ממשיכה להשקיע ב-Reader שלה ולקדם אותו. כנראה ששם קצת חושבים יותר בכיוון שלי מאשר של Ask.

מה דעתכם? האם אתם יכולים להסתדר בלי RSS בתחום שלכם? לא יכולים להסתדר? ספרו.

5 תגובות

  1. אני מניח שמדובר בסה”כ בתרוץ. בלוגליינס, מסתבר, פשוט לא היה שירות מספיק פופולרי. לעומת זאת, קורא הרסס של גוגל דווקא כן. (לא שזה אינדיקציה, אבל גם לפי הסטטיסטיקות של פיד הרסס שלי זהו המצב). לא יודע אם זה בגלל איכות או פשוט שגוגל רידר יותר מפורסם ונגיש בגלל שהוא, נו, של גוגל. אבל זה המצב.

  2. התחלתי לעקוב אחר בלוגים/תוכן בRSS לפני שנה, פחות או יותר. בתחילה זה היה צורך טכנולוגי/עבודה יותר מאשר עניין אישי. הייתי צריך לעקוב אחר הבלוג של symfony כדי לקבל עדכונים שוטפים על גרסאות ועדכוני אבטחה.
    משם זה המשיך ל Doctrine וכשגיליתי שאני באמת יכול להתעדכן, הוספתי גם עניין אישי לכל הנושא (מדור חדשות כזה או אחר, וכו’).

    הצטברו לי בערך 20 בלוגים לרשימה כזו בפיירפוקס, אבל זה הפך להיות קצת מעצבן לקריאה. התוספים האלו רק הכבידו על הדפדפן, וכשרציתי לחפש פריט כזה או אחר כשישבתי על מחשב אחר (בית, עבודה, חברים), הייתי צריך להיזכר בנושא עצמו במקום שזה יהיה זמין איפשהו.
    בנוסף, היה לי קצת קשה לעקוב אחרי הדברים ולארגן את הפידים בפיירפוקס.

    החלטתי שאנסה את הרידר של גוגל ובתחילה שמתי לב שאני יכול לעבור על כמות הרבה יותר רצינית של פידים בלי להרגיש “עמוס”. בנוסף, יש את האפשרות לשתף בבאז/פייסבוק וכו’ וגם לשמור הודעות לקריאה מאוחרת יותר.
    וכשנגמרו לי העדכונים והיה לי משעמם, תמיד יכלתי להסתכל בתיקיית ה”מומלצים” שמתעדכנת לפי הסטטוס הנוכחי של הרידר שלי.

    אני לא יודע לגבי שירותים אחרים, אבל הרידר מבחינתי זו הדרך שבה אני צורך תוכן היום באינטרנט, למעט חיפושים ספציפיים. מאוד נדיר שאני נכנס לאתר חדשותי כזה או אחר ומתחיל לנבור במה שדוחפים לי.
    רשתות חברתיות זה נחמד, אבל לך תמצא איזה וידאו שראית לפני שבוע… מה גם שרוב האנשים שאני מכיר לא מפרסמים בנצ’מרקים של מערכות קבצים בלינוקס. ואין לי כל כך מה לחפש בוידאו של חתול שרודף אחרי סמן לייזר בקיר.

    אני מניח שבמצב הנוכחי, בלי קורא RSS מסוג כזה או אחר, אני אצטרך לחזור לדרך הישנה. להתעדכן באופן ידני מול כל אתר בנפרד. זה אומר שאני אתעדכן בהרבה פחות מידע, באופן כללי.

    הבלוג שלך רשום אצלי ברידר, ד”א. 🙂

  3. מבחינתי ה-RSS מת. מהטעם הפשוט שהוא מתפגר לי באאוטלוק כל תקופה ואני בינתיים נדמה לי שאתה פשוט לא מפרסם כלום, בעוד שאאוטלוק ימ”ש פשוט משחק עם המוח שלי.

  4. לא יכול לתאר את שגרת יומי ואף חיי (בהגזמה..*) בלי google reader
    הדרך שלי לצרוך תוכן וחדשות מהאתרים שהכי מעניינים אותי הייתה פשוט מסורבלת ולא נוחה עד שגיליתי את השירות הכי יעיל של גוגל.
    לא אוותר על שירות ה RSS בעד שום הון שבעולם !
    וד”א..גם אצלי הבלוג נמצא ברשימת הפידים..תמיד נהנה לקרוא !

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.