טאבלטים: סיכום העונה

במבט חטוף לאחור על 2013, מנקודת ההיבט של הטאבלטים שהושקו במשך השנה, קצת קשה לי להתלהב. למרות שהם הולכים ודוחקים החוצה את רגליהם של מחשבי ה-PC המסורתיים, קשה לי לומר שראיתי במשך השנה איזשהו טאבלט שגרם לי לדגדוגים בקצות האצבעות, שגרם לי לספר לאנשים מסביבי שהם חייבים לבדוק אותו, שגרם לי לאותה הרגשה עמוקה בבטן שאני מחזיק ביד משהו שהוא פורץ דרך.

יותר מזה, יש לי הרגשה שלמרות הצמיחה של שוק הטאבלטים הוא עדיין מעין נגזרת מסוימת של שוק הטלפונים החכמים: קודם כל מנסים את המערכות על שבב החדשות בטלפונים, ואם זה מוביל להצלחה, אז אולי גם נוציא טאבלט שיהיה מבוסס עליהן. קודם כל שומרים את כל החידושים בעיצובים למכשירים הקטנים יותר, ואז בודקים אם אפשר להתאים אותם גם לגדולים. בכלל, נראה לי שההשפעה של יצרני הקופסאות הלבנות, קרי ‘הפלישה הסינית’, על שוק הטאבלטים הייתה אפילו משמעותית יותר מזו שבתחום הטלפונים. היצרנים הקטנים למדו שרוב הציבור מחפש מכשירים זולים, ובהתאם לכך גררו את השוק מטה אל טאבלטים עם מסכים של 7 ו-8 אינץ’ בעיקר. חברות המותג הגדולות, כדי למכור, הבינו שגם הן צריכות להתחרות במחירים הללו כדי למכור, והתוצאה היא שוק שמוצף במכשירים עם מסכים קטנים שגם מציע הרבה קיצורי דרך כדי להתאים את עצמו לרמת מחירים נמוכה, אולי אפילו נמוכה מדי.

הכיוון זה, לדעתי האישית, לא טוב לשוק הטאבלטים. כדי באמת להחליף את ה-PC, הוא צריך ללכת לכיוון השני, למעלה. הרבה יותר למעלה, והחברות מתחילות כנראה להבין את זה. כל עוד הן נגררות לתחרות בתחום של 7-10 אינץ’, הן בעצם מכריזות שמדובר במכשירי מדיה ולא במכשירים לעבודה. זה בסדר, אבל אם זה ככה, זה לא יכול להחליף את ה-PC.

רק ששם למעלה מחכה להם בעיה: לעומת השעמום משהו בשוק הטאבלטים דוחפת אינטל בעוצמה רבה את המחשבים ההיברידיים כדי למכור את המעבדים שלה, והם הרבה הרבה יותר מרשימים מבחינת חידושים ועיצובים: מסך נשלף, מסך מתקפל, מסך נסגר קדימה, מסך מסתובב ב-180 מעלות, שילוב של עוצמת מחשב עם יכולת עבודה במצב טאבלט וגם עבור גדלי מסך של 14 ו-15 אינץ’ ולא רק עבור מסכים בגודל של 10 אינץ’ בקושי שלא ממש מאפשרים עבודה נוחה עבור אלו שצריכים מכשיר לעבודה ולא רק לשעשועים.

רק שהשוק יציע באופן שוטף טאבלטים עם מסכים בגודל של 12.5 אינץ’ ומעלה, עם מקלדת ניתקת כמובן, ניתן יהיה באמת להשוות את מה שיש לטאבלטים להציע מול מחשבי PC היברדיים. אז ניתן יהיה להשוות את רמת המחירים של המכשירים, ויכול להיות שתחכה לנו הפתעה: אז אולייתברר שה-Surface 2 Pro של מיקרוסופט אולי כבר לא כל כך יקר לעומת מתחריו האנדרואידים, אז אולי יתברר שברמות האלה פער הביצועים של מכשירים המבוססים על מעבדי אינטל כבר גדול באופן שאי אפשר להתעלם ממנו, ואז אולי גם יתברר שה-PC הישן בכסותו החדשה האולטרה-בוקית וההיברידית זה עדיין פתרון כולל וטוב יותר מאשר רכישה של טאבלט בלבד.

עוד משהו שכדאי לקרוא >  הרפתקאות גיל בנבכי הלינוקס – פרק 1

ובכל זאת היו כמה טאבלטים שבלטו קצת מאחרים במשך השנה. הראשון ביניהם הוא דווקא ה-LG Pad. חברה שלא ממש שיחקה בשוק הטאבלטים השיקה מכשיר שמבוסס על ה-Snapdragon 600 והשאירה מאחורה את כל המתחרים מבחינת ביצועים, בטאבלט בגודל 8.3 אינץ’ שגם נוח מאוד לשימוש; ה-Xperia Tablet של סוני שבמשך רוב השנה היה הטאבלט הכי טוב בסביבה בשטח האנדרואיד עם תצוגת מסך נהדרת ושימוש כיפי; וכן, גם ה-iPad Air של אפל שאולי לא הביא מהפכה של ממש לתחום, אבל הצליח להציע ביצועים גבוהים בגוף דקיק ובמשקל נמוך שאין דומים להם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.