כשפט גלסינגר, מנכ"ל אינטל (Intel), נכנס לתפקידו לפני כשנה עוד מעט, אחד הדברים הראשונים שלו היה להציג את האסטרטגיה החדשה שהוא פיתח עבור החברה שזכתה לכינוי IDM 2.0. גלסינגר, כמובן שלא לבד, התווה בתוכנית החדשה, ששמה 'ייצור התקנים משותפים 2.0' בתרגום קליל ולא מחייב, את הכיוון אליו הוא מתכוון לקחת את יצרנית הענק. לפי התוכנית תפתח את שערי מפעלי היציקה שלה גם לייצור חיצוני – לא עוד מעבדים של אינטל בלבד, אלא כל חברה שצריכה לייצר מעבדים ואין לה מפעל משלה, בין אם מדובר בארכיטקטורה שמבוססת על x86, ובין אם מדובר על ARM ואפילו RISC-V.
אין ספק שגלסינגר ראה מול העיניים כי TSMC וטוב לה, והוא גם יודע שסמסונג (Samsung) כנראה מתכוונת ללכת לכיוון הזה. הוא גם יודע שאילולא מגפת הקורונה שהקפיצה מעלה את הדרישה למחשוב אישי, כנראה שכמות המעבדים שמקום העבודה החדש שלו היה צריך לייצר הייתה נמוכה הרבה יותר ממה שהיא כעת – ולמעשה ההפך, בעיות שרשרת הייצור הידועות גרמו לכך שהיא לא מצליחה לגמרי לעמוד בביקוש הקיים.
הוא גם ראה שלמרות זאת הדרישה לשבבים הולכת וגדלה בהתמדה גם אם מוציאים את המגפה מהתמונה. עוד ועוד מכשירי קצה חכמים, מעבדי בינה מלאכותית ייעודיים, מעבדים לרכבים אוטונומיים, מעבדים לשוק הווירטואלי עם סיומת ברס כזו או אחרת, והוא ראה איך עוד ועוד חברות עומדות בתור אצל TSMC ולא משנה אם הן מבקשות לייצר בליתוגרפיה של 4, 5 או 12 ויותר ננו-מטר. TSMC רק הולכת ומתרחבת, ובודקת איפה לפתוח עוד מפעלי ייצור והפוטנציאל ענק.
השקעה ענקית במפעלים חדשים
בהתאם לכך, ובהתאם לחזון שלו להוביל את אינטל שוב למקום הראשון בין יצרניות השבבים/מעבדים, אינטל תשקיע בשנים הקרובות עשרות מיליארדי דולרים בבנייה, הרחבה ושיפור של מפעלים קיימים, ועיקר ההשקעה תהיה בארצות הברית עם מפעלים באריזונה ובאוהיו, אבל גם באירופה, בעיקר בגלל שרשרת הייצור. אינטל רוצה שתהיה לה את היכולת להציע כמה שיותר קיבולת, וכמה שיותר גמישות, עבור כל חברה שתרצה לייצר בפועל מעבדים.
עוד לפני, כדי לקצר דרכים, היא חשבה להשקיע סכום עתק של 30 מיליארד דולר ברכישת גלובל פאונדריז (GlobalFoundries), חברת הייצור שהתפצלה לפני שנים די רבות מ-AMD, אך השיחות לא ממש התקדמו לשום מקום והאחרונה כבר הנפיקה את עצמה.
כך שהחזון של אינטל/גלסינגר הגיע בעצם למצב המתנה מסוים, לפחות עד שקיבולת הייצור אכן תוגדל באופן משמעותי עם המפעלים החדשים. אבל לך תדע מה יוליד יום. הרי אף אחד לא יודע מה יהיה מצב השוק בעוד שנתיים ושלוש, אם לא קצת יותר, שיעברו עד שהמפעלים יתחילו להוציא מקרביהם שבבים חדשים. אינטל צריכה פתרונות מעשיים קצת יותר מהר – היא צריכה להראות כבר עכשיו שהיא שחקנית משמעותית בתחום של ייצור שבבים לפי דרישה.
היא צריכה ליצוק תוכן ל-IFS, ר"ת של Intel Foundry Services, השם שנתנה החברה לחטיבת שירותי היציקה שלה. ובמקרים כאלה לעיתים קרובות, ואינטל כמובן לא יוצאת דופן, פשוט רוכשים חברה, והפעם מדובר בטאואר סמיקונדקטור (Tower Semiconductor) ובסכום של 5.4 מיליארד דולר שהוא סכום קטן יחסית, לכל הדעות, לעומת סכום שעולה לבנות מפעל חדש.
להתניע במהירות
הרכישה הזו, של חברה בעלת שם והצלחה בתחום של יציקת שבבים לפי דרישה, היא בדיוק מה שאינטל הייתה צריכה כדי לצאת מהר, באופן יחסי, לדרך. טאואר, שתשולב לתוך IFS, ולא תישאר חברה עצמאית, תהווה בעצם סוג של בסיס אמיתי בזכות הפעילות הנוכחית שלה. היא מייצרת שבבים עבור שוק המובייל, שוק הרכב וכל שוק מודרני אחר כמעט בדור הנוכחי, בדיוק התחומים שלהם רוצה אינטל להציע את שירותי היציקה שלה.
או כפי שגלסינגר עצמו תמצת בהודעה לעיתונות: "זה יסייע להרחיב את שירותי היציקה של אינטל ולקדם את המטרה שלנו להפוך לספקית מרכזית של ייצור שבבים ברחבי העולם".
פורסם במקור בפורטל ה-IT של אנשים ומחשבים
תמונה: PixaBay