הנה דבר שאולי קשה לי להודות בו, אבל אני אוהבת להתלונן על כל דבר אפשרי. אבל בזמן האחרון, נגיד מזה כמה חודשים, התלונה העיקרית שלי בהיבט הטכנולוגי של החיים שלי הייתה ממוקדת מאוד: שהטלפון הנוכחי שלי, כמו כל הקודמים לו, פשוט גדול מדי ליד (הקטנה) שלי.
תצטרפו לזה עוד עובדה: שאני שוברת והורסת טלפונים באופן סדרתי. ריסקתי 'להנאתי' לאחרונה טלפון אחד של שאומי (Xiaomi) ואחד של אוקיטל (Oukitel), והשיא שלי בכלל היה שקניתי טלפון על חשבוני – כל השאר היו על החשבון של החתול הטכני, או בלשוני אבוש – ובאותו יום אחר הצהריים הצלחתי להעיף אותו מהיד על מסלול כניסה לבית דודה של חברה, עם תוצאות בהתאם.
אז היה לי הרבה מאוד סוגים של טלפוני אנדרואיד, וכבת של אבא שלי, לא הייתה לי כל בעיה עם טלפונים שהגיעו מכמה חברות שלא ממש מוכרות בציבור, לפחות לא כמו סמסונג (Samsung), לדוגמה.
למעשה גם לא iPhone עד עכשיו. הפעם החלטתי שאני רוצה טלפון קטן. אז התחלתי לחפש טלפון אנדרואיד כזה, ומבחינתי קטן זה פחות מ-5.5 אינץ', והיחידים שמצאתי מתחת ל-6 אינץ' הם ה-Zenfone 9 וגם 10 של אסוס (Asus), שגם אותם כבר קשה למצוא בשוק, ובכל מקרה הם יקרים מאוד מבחינתי.
אז באחת השיחות עם חברות/משפחה הזכירו לי את iPhone Mini והתחלתי לחקור על מה שהתחלתי להבין שהיא האפשרות הטובה ביותר. למרות שאף פעם לא ממש הייתי בעד iPhone, כי ככה למדתי מאבא, מכל הטלפונים הקטנים שקיימים בשוק רק לאפל (Apple) היה ממש מה להציע לי – ואחרי שבדקתי היטב, החלטתי שמבחינת מחיר, איכות מצלמה וסוללה ה-iPhone 13 mini הוא האפשרות הכי טובה – והוא גם יפה מאוד וגם במקרה של החברה הזו הוא מאוד יוצא דופן.
אז הנה, לראשונה אי פעם בתא המשפחתי הקטן שלנו יש iPhone על השולחן, וזה לא שממש ממש התכוונתי.
למה כבר לא מייצרים טלפונים קטנים? למה לא חושבים על אלה שלא אוהבים מסכים ענקיים? וכן, אני יודעת שיכול להיות שבקנייה הבאה שלי תהיה לי שוב בעיה – אבל בינתיים אסתדר עם מה שיש. אני כבר רגילה לזה.
תמונה: Apple