פתאום קם אדם בבוקר, באיזה יום אחד לפני מספר שנים, ומחליט כנראה שאין לו מספיק כסף, וכדי להתעשר קצת הוא חייב להמציא כסף מסוג חדש. ראו אחרים כי טוב, והחליטו ללכת בדרכיו. ראו אחרים כי יש פה אפשרות לסוג חדש של בורסה, ולא משנה איך קוראים בה ומה מוכרים וקונים בה, והחליטו כי טוב והתחילו לשחק בה ועוד איך.
מצטער, אבל זו ההרגשה שיש לי כשאני שומע על מטבעות דיגיטליים, כי בשורה התחתונה מי באמת בכלל צריך את זה? כן, אני כמובן מבין את כל מה שאומרים על כך שזה כסף שישנה את טבעו של הכסף כפי שאנו מכירים אותו, וכן אני מבין את כל המתלהבים שאומרים שזו התשובה לבנקים שעושים גם הם כסף ממה שאין להם. כן אני מבין את כל זה.
אבל מספיק לפתוח את עמוד 19 במוסף TheMarker Week מ-14 במרץ 2014, לראות את מספר המטבעות הווירטואליים הבולטים שקיימים כדי להבין שזה משהו כמו משחק. זה מזכיר לי את הימים בהם אנשים היו רוכשים בפייסבוק מטבעות של פייסבוק כדי לשחק. בסופו של דבר הם הוציאו דולרים, או כל מטבע סחיר ומוכר אחר, כדי לקנות מטבעות וירטואליים, וזה גם בדיוק מה שקורה כאן: אין גבול, אין דין ואין דיין, כל אחד יכול לפתוח לעצמו מערכת לניהול מטבעות וירטואליים, ואפילו מתברר שזה קל יחסית, יותר לפחות ממה שאתם חושבים.
רוצים לשחק בכסף של מונופול, זכותכם? אבל אל תספרו לי שיש כאן משהו שהולך לשנות לחלוטין את סדרי העולם כל עוד אין לי דרך להבין כמה המטבעות הוירטואליים שבידי באמת שווים. כי כמה לייטקוין שווה ביטקוין, או שפע? ואם אני רוצה להמיר ביטקוין בסקסקוין, כמה אני מקבל? ואם במקום אחד מקבלים ביטקוין ויש לי דווקא קיטיקוין, אני יכול לשלם או לא?
בקיצור: המטבעות הווירטואליים למעשה תמיד היו בסביבה, אם תרצו בכך, רק שאם פעם הם היו משרתים קהל קטן יחסית של אתר אחד או חנות אחת בכל פעם, עכשיו בגלל ההתפשטות של הרשתות החברתיות זה מקיף אולי קצת יותר. כי מה ההבדל בין צבירת 12 חותמות בכרטיס של רשת בתי קפה כזו או אחרת כדי לקבל קפה אחד בחינם לבין מטבע וירטואלי? שבמקרה של בית הקפה למטבע קוראים חותמת?
בקיצור, בשורה התחתונה: ממש לא בעניין. זה מעניין להסתכל מהצד, אבל בינתיים לא יותר.