בדרך כלל אני לא נוהג להגיב על טורים של כתבי טכנולוגיה אחרים. לכל אחד מאיתנו בתחום יש דעה משלו, רעיונות משלו ואפילו השקפת עולם מלאה משלו. כל אחד מאיתנו בתחום, באופן טבעי, גם נהנה מקשרים טובים עם חלק מהחברות שפועלות בתחום, וסובל מקשרים טובים פחות ואפילו הרבה פחות עם חברות אחרות.
אבל כששלחו לי את הטור שצחי הופמן איש גלובס, שפורסם בשלהי פברואר במוסף 'הפירמה', הבנתי שפעם אחת אני חייב להוריד את עצמי מהגדר והכלל הזה, ולהצטרף אליו לאור תחושות דומות מאוד שמלוות אותי מזה מספר רב של חודשים, תחושות שהפכו לשיחות ארוכות עם מספר פיגורות בתחום המחשוב האישי, וגם עם מספר יחצ"נים שפועלים בתחום.
קודם כל הטור, אם לא קראתם אותו:
אני לא יכול לומר שאני מסכים עם כל מה שכתוב בטור הזה, אבל המגמה שמתוארת בו נכונה ומדאיגה: לצד זה שאנחנו ממשיכים כנראה להיות סטרטאפ ניישן, ארץ מרובת אקזיטים שמכניסים הרבה כסף לכיסי היזמים המקומיים והחיצוניים, נראה שמבחינת המחשוב האישי אנחנו בדרך להפך למדינה סוג ג' שלא מעניינת אף אחד בהיבט הזה. אולי זה נובע משינויים מבניים בחברות, אולי זה נובע מהחלטה קרה וחדה, ואולי זה נובע מכך שפשוט עבר לא מוכרים פה כמעט מחשבי PC?
הנקודה הזו מוקצנת עוד יותר אם בוחנים אותה לעומת מה שמתרחש בשוק הטלפונים החכמים: אולי לא תמיד אנו זוכים לקבל אותם ראשונים, אבל כמעט אין מכשיר שאינו מוצא את עצמו בבדיקות לפחות אצל חמישה שישה כתבים אם לא יותר. במחשבים, בתמונת המצב הנוכחית, אנחנו אפילו לא יודעים אלו דגמים מגיעים לארץ, אם בכלל.
תרשו לי לחזור פסקה אחת אחורה: גם בישראל מוכרים מחשבים, בדיוק כמו בכל העולם. ה-PC לא מת, בעיקר ככלי עסקי, הוא רק נמכר פחות ולאו דווקא בגלל הטאבלטים אלא בעיקר בגלל שגם הדור הקודם שלהם עדיין מספיק חזק כדי לספק את העוצמות להם זקוקים רוב האנשים. כך שבעצם, חברות שלא מספקות מחשבים לבדיקה עושות זאת מסיבות אחרות.
כפי שהופמן ציין הן פוגעות בצרכנים בכך, שכן מצפים למצוא ביקורות מקומויות על מחשבים שמציעים להן לרכישה. כעת הם צריכים להסתמך רק על המודעות של החברות, ומי ממש מאמין להן, או על מוכרנים שמטרתם היא כמובן למכור את הסחורה שיש להם למכור. השוואה אמיתית? הבנה מה יש למכשיר באמת באמת להציע לעומת אחרים? יחס תמורה לעלות? הן באמת חושבות שבסופו של דבר זה לא יפעל כבומרנג גם כלפיהן?
שלושה צדדים למטבע
ומעבר לכך, גם יחצנים צריכים לדאוג מאוד מהשתרשות של המנהג החדש הזה. הם אלה שבסופו של דבר עומדים בקו האש מול העיתונאים שכמו שאתם מבינים כבר הם גם כן בני אדם שמתעצבנים. ויותר מכך, הם למעשה נמצאים בין הפטיש לסדן כי מבחינתם, לפחות לגבי רובם אני בטוח בכך, גם הם היו רוצים לראות כמה שיותר מחשבים ניידים של החברות שהן מייצגים מגיעים לסקירות שהן כמובן, בסופו של דבר, פרסום שהם יכולים להשתמש בו לעתים.
ויותר מכך, יחס גורר יחס. אני לא יכול לדבר בשמם של עיתונאים אחרים בתחום, אבל אני לא לוח מודעות של אף אחד. אני לא אכנס כאן לקרב הטיטנים המוכר לרבים בין יחצנים לעיתונאים, לגבי מי מאכיל את מי ומי סובל מחוסר מקצועיות בתחום, אבל למה שאני אגיע למסיבת עיתונאים של גוף שפוגע בעבודתי? למה שאני אתייחס להודעות לעיתונות של גוף כזה? הרי גם כך אני לא יכול לבדוק את הדגמים שמיועדים לישראל, אז כדי לספר שחברה הוציאה מחשבים חדשים אני לא זקוק ליחצן כזה או אחר.
ועוד גורם שנפגע מהסיפור זה אינטל. כן. אינטל. מה הקשר שלהם לעניין? תחשבו על זה שבמדינה בה ממציאים חלק גדול מהטכנולוגיה שמשולבת במעבדים של אינטל, מדינה בה מייצרים עדיין חלק גדול מהמעבדים של אינטל, לא יכולים לבדוק את המכשירים שמבוססים עליהם. זה אבסורד, וזה גם מונע מונע מאיתנו לענות על שאלות כמו עד כמה המעבד הזה והזה טוב מההוא, אם בכלל. כל מה שאנחנו יודעים זה פחות או יותר בתיאוריה, ולכן אנחנו לא יכולים לספק תשובות של ממש. ואם כך, אינטל צריכה לסמוך על זה שאנשים יגיעו לפחות לביקורות ולכתבות בחו"ל, אבל בכל מקרה יהיה מדובר רק בחלק קטן מקהל הרוכשים הפוטנציאלי.
אני מקווה שזה רק מעין שלב בחיים שלנו כעיתונאים ושהוא יעבור לפני שהוא יהפוך לגל שישטוף עמו עוד חברות, ושבסופו של דבר אני אצטרך להחביא את הטור הזה במעמקי הבלוג.