אם הסינים היו יהודים הם בטח היו משתמשים בביטוי "לי נקם ושולם", אבל יותר נכון להעריך שאנשי הממשל הסיני אמרו בינם ובין עצמם, "נקמה היא מנה מצוינת כשהיא מוגשת קר" כשהם קראו cבתמצית החדשות שמוגשת להם כי אינטל (Intel) הודיעה באופן רשמי שהיא נסוגה מעסקת ה-5.4 מיליארד לרכישת טאור סמיקונדקטור (Tower Semiconductor) הישראלית, לאחר שהמועד האחרון להשלמת העסקה חלף והאישור של הרגולטור הסיני לא הגיע – ואפשר בהחלט לומר שזה היה מאוד צפוי.
לא עזרה הנסיעה של מנכ"ל אינטל פט גלסינגר לסין לאחרונה כדי לשדל את הממשל הסיני לאשר את העסקה, הרצון של הסינים לפגוע בארצות הברית ולהעביר מסר משמעותי מאוד באמצעות אי אישור העסקה היה חזק יותר. אינטל, וזה בטח לא ממש מפתיע אף אחד, היא אולי הסמל הכי ה בולט של תעשיית השבבים האמריקאית, אם תרצו זה כמו מקדונלדס של תעשיית השבבים – כן, אולי קצת הגזמה, אבל בכל זאת: למרות שזו כבר מזה שנים רבות מאוד חברה גלובלית שפועלת בכל מקום כמעט בעולם, כולל במזרח אסיה, ובישראל כמובן, עדיין מדובר בפגיעה באחת מאושיות התעשייה הטכנולוגית האמריקאית.
ממש במקביל להודעה הרשמית של אינטל פרסמתי באנשים ומחשבים ידיעה שחושפת מגוף ראשון את הנזקים שגורמת ארצות הברית לתעשיית המחשוב הסינית באופן כללי, ולתעשיית ייצור המולכים למחצה באופן פרטני, בגלל החרם, שנובע לדברי הממשל הנוכחי והקודם מבעיות של בטחון המדינה. תעשיית השבבים הסינית תקועה חמישה דורות אחורה, ומתקשה אפילו להגיע לייצור ב-14 ננו-מטר שאפילו במונחים של אינטל כבר נחשב למיושן מאוד. תארו לעצמכם שעדיין הייתם רוכשים כיום מחשבים/טלפונים/טאבלטים שהמעבדים שלהם מיוצרים ב-28 ננו-מטר? מכירים מישהו בתעשייה הדיגיטלית המודרנית שהיה מסכים לדבר כזה?
אז הפגיעה באינטל היא האמירה הכי חזקה שסין הייתה יכולה לבחור לבצע כדי להביע מחאה על החרם שלטענת כל הגורמים המקומיים בסין נובע מהפחד של ארצות הברית מפני ההתקדמות הטכנולוגית והכלכלית הסינית, ולא בגלל מניעים ביטחוניים – ואני לא חושב שנוכל לדעת אי פעם את האמת המלאה, 'הטהורה'.
למה לא דחו שוב?
התאריך האחרון היה כאמור ה-15 באוגוסט, וביטול העסקה עלה לאינטל 353 מיליון דולר. זה לא היה המועד האחרון הרשמי, והוא כבר נדחה פעם אחת לפני כן, ולכן אפשר לשאול את השאלה: למה שתי החברות לא ניסו לדחות שוב את המועד האחרון? למה אינטל הסכימה לוותר על סכום של כמה מאות מיליונים כתשלום על כלום, למעשה, בעקבות החוזה שנחתם בתחילת הדרך בין שתי החברות?
התשובה הברורה היא כי בעקבות הביקור בסין, ובעקבות ניתוח המצב המהיר, וגם האיטי, היה ברור לשני הצדדים שאם לא יקרה משהו קיצוני, ואפשר אולי לומר גם 'מטורף', הרגולטור הסיני ימשיך לשתוק וימשיך לא לאשר, אפילו בלי להסביר מדוע ולמה. בואו נאמר שהיו כמה אחוזים בודדים בלבד של סיכוי שהאישור כן יתקבל בעוד כמה חודשים. בודדים מאוד, שגם יושבים לבד בחושך.
ואפשר גם לומר שאולי אינטל, שחשבה בתחילת 2022 שהיא צריכה את העסקה עם טאור כדי להיכנס במהירות לתחום של ייצור מותאם – כחלק מהמהלך שהופך את מפעלי הייצור שלה לסוג של חברה בפני עצמה – כבר לא ממש צריכה את זה. היא מעדיפה כעת, בתקופה בה היא מבצעת השקעות אדירות בבנייה של מפעלי ייצור חדשים בארצות הברית, אירופה וגם בהרחבת המפעל בישראל, להשאיר את חמשת מיליארד הדולרים הנוספים בקופה.
אמנם לטאור יש התמחות בתחום של תדרי רדיו וחיישנים תעשייתיים, אבל אינטל הכריזה לאחרונה על יכולות אריזה חדשה באמצעותן היא יכולה לשלב טכנולוגיות על שבב אחד שמגיעות מיצרניות שונות. בנוסף היא השיגה מספר חוזים יפים, כולל שותפות עם מדיה-טק (MediaTek), המתחרה הגדולה של קוואלקום (Qualcomm), ודיווחה על עלייה ברבעון השני של 2023 בשיעור של 300% במונחים של שנה לשנה בפעילות של מפעלי הייצור שלה, וכל זה מצביע על כך שמבחינתה היא מרגישה שגם בלי העסקה עם טאור אסטרטגיית ה-IDM 2.0 עליה הכריז גלסינגר עם כניסתו לתפקיד בהחלט נמצאת בתלם, ונכון שזה היה טוב לרכוש את טאור, אבל היא כנראה תסתדר גם בלעדיה, בוודאי בטווח הבינוני ומעלה.