לא מדברים גם ממטר

שלא כל כך במפתיע קיבלתי באחד מהימים האחרונים הודעת ווטס-אפ (WhatsApp) מווטס-אפ בכבודה ובעצמה, או לפחות מישהו מפייסבוק (Facebook) שעובד בווטס-אפ, שהשירות ממשיך בחינם עד מרץ 2016. אולי זה שבגלל שבחוץ יש כבר מספיק מתחרים ליישום השיחות המיידי הזה, כולל התוצרת של חברת האם עצמה, או מכל סיבה אחרת, אנחנו נמשיך להשתמש בו בחינם.

רק חבל שזה גם העלה בי זיכרון לסיפור קטן שרציתי לכתוב כאן לפני כחודש, בתקופה שעוד התלבטתי מה אני עושה עם האתר הזה מבחינה חיצונית.

כמו בימים רבים אחרים עמדתי בתחנת אוטובוס בתל אביב, מחכה לאוטובוס המשך שיוביל אותי ליעד הסופי תוך כדי שאני חורק שיניים ומביט בטלפון כדי לראות איך הדקות שעוד נותרו לי להגיע בלי לאחר הולכות ואוזלות להן במהירות.

אז גם הבחנתי בסוג על הספסל. נער ונערה, כנראה בדרך לבית הספר לפי התיקים שסחבו עמם. שניהם עם הפנים תקועים בטלפונים. ואז הנער חייך, הביט לכיוון הנערה, החזיר את העיניים לטלפון, כתב משהו במהירות, ואז היה עוד צפצוף של ווטס-אפ, והיא חייכה, התקרבה אליו ונישקה אותו ארוכות.

פעם ראשונה בחיים שלי שקיוויתי שמדובר בשני חרשים או אילמים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.