יש לי בן שקוראים לו אילון. כמו אילון מאסק. אני אוהב אותו מאד. את הבן שלי. את מאסק הרבה פחות.
אבל אני מקדים את המאוחר. קודם כל נתחיל באילון שאני אוהב.
אילון קיבל מחבר מתנת יום הולדת – ספר על תומס אדיסון. אדיסון נחשב לאחד מגדולי הממציאים, אם לא הגדול שבהם. בוודאי המפורסם שבהם. והספר, עד כמה שהוא מיועד לילדים, סיפק הצצה מעניינת לחייו והמצאותיו.
אחד הדברים שתופסים את תשומת הלב בסיפור של אדיסון זה שהוא הצליח לאסוף סביבו קבוצה איכותית של אנשי מקצוע שביצעו בפועל את הניסויים והבדיקות, עד שהגיעו לנוסחה שעובדת כמו שצריך. כך זה גם היה בהמצאת נורת החשמל. אחד האנשים החשובים שעבדו בשביל אדיסון היה אחד בשם ניקולה טסלה. כן, ההוא שעל שמו קוראים למכונית של אילון. לא, לא הבן שלי. ההוא מנויראלינק (Neuralink).
טסלה מת עני וחסר כל. אדיסון לעומתו היה איש עשיר כקורח עד ליום מותו. מאסק אוהב מאד את טסלה כנראה. אבל אם לשפוט מאורח החיים ויחסי הציבור שלו, החיים שלו מזכירים את אלו של אדיסון הרבה יותר. אולי פשוט השם 'אדיסון' היה תפוס. אולי זה שם פחות קליט בשביל מכונית חשמלית. לכו תדעו.
נכנס לתוך הוואקום
סטיב ג'ובס עזב אותנו במפתיע לאחר שהיה בטוח שהוא חכם יותר מאלוהים וניסה להתמודד עם סרטן הלבלב בו חלה בעזרת תרופות טבעיות. במשחק הרולטה הרוסית אלוהים האמיתי ניצח בסופו של דבר. קשה לחשוב שאתה לא יותר חכם מאלוהים אחרי שכל כך הרבה אנשים נשבעים לך שזה המצב.
לתוך הוואקום הזה נכנס מאסק. מאסק מאד אוהב להעלות רעיונות. כשעולה רעיון במוחו הוא רוצה שכל העולם יידע על כך. המון אנשים חושבים שמאסק הוא אלוהים החדש מאז שאלוהים החדש הקודם הלך לעולמו. מאסק נהנה מכך. מאוד. גם כלכלית כמובן. לא שהיה חסר לו כסף, אבל המיזמים שלו דורשים הרבה מאד כסף. ובשביל לגייס כסף צריך יחסי ציבור. ובשביל יחסי ציבור טובים צריך שהציבור יאמין שיש סיפור שהוא גדול מהחיים. מאסק טוב בזה. מאסק אמנם גדל במשפחה מבוססת כלכלית, אבל לאדם עשיר הפך בזכות פייפאל (PayPal) בה היה שותף.
וזה כלל אצבע ידוע: כשאתה רוצה להיות יזם גדול מאד עוזר שאתה עשיר, ועוד יותר עוזר אם אתה מקושר לבעלי ממון אחרים.
למאסק יש רצון להמציא וחזונות בלי סוף. יש לו גם אופי של ילד. זה לא רע בהכרח. לילדים יש יצירתיות, דמיון מפותח ואין מעצורים שיגידו שאסור לחשוב על משהו שאפתני, כי זה בזבוז של זמן.
מאסק יודע להרים פרויקטים, ברוך השם. טסלה, SpaceX ועוד. הוא מבטיח הבטחות. לפעמים הוא מקיים בזמן. לפעמים מקיים באיחור. לפעמים הוא לא מקיים בכלל. אבל הוא מנסה. ייאמר לזכותו.
והנה נויראלינק נכנסת לתמונה
ועכשיו כאמור עוד חברה בבעלותו קיבלה פרסום. מאסק סיפק הדגמה מרשימה מאד ליכולות של נויראלינק בה הראה כיצד שבב המושתל במוחו של חזיר עוזר לנטר את הפעילות המוחית שלו. של החזיר, לא של מאסק. המתקן הזה הראה שאפשר ללמוד את דפוסי הצעידה של החזיר וכן את הרצון שלו לגשת לאוכל. והרשת געשה. מכשיר קורא מוחות, השם ישמור!
כמובן שהמחשבה הראשונה היא מה יעשה עם המכשיר הזה משטר טוטליטרי. גם אני חשבתי על זה. אבל עם מד"ב, כי אהבתי מד"ב כשהייתי צעיר. בשביל לחשוב על שימושים אפלים לא צריך שיהיה לי מתקן בתוך המוח. לפעמים זה ממש צפוי. המכשיר מתיימר לספק חלון שדרכו אפשר יהיה לטפל בחולים במחלות נירולוגיות שונות ומשונות. האם זה נכון? מתי זה באמת יקרה? הבטחות לחוד ומציאות לחוד. ימים יגידו.
אבל קודם כל חשוב להבין שהחברה של מאסק אינה הראשונה והיחידה שעוסקת בתחום. בזכותו היא פשוט הרועשת שבהן. התחום גם אינו חדש. החדשנות נעוצה בביצועים של המכשיר. לכאורה. כי נויראלינק לא אוהבת ביקורת עמיתים. מאסק לא אוהב ביקורת בכלל. במיוחד לא כאשר היא מוצדקת.
המחשבה על קריאת מחשבות בידי רודן שמוביל משטר אפל מתבקשת, אבל אבסורדית. משטרים טוטליטריים לא צריכים לקרוא מחשבות. הם מתמחים כבר מזמן בהוצאת מחשבות אסורות מהמוח והחלפתן במחשבות 'נכונות'. וגם אם זה לא עובד מבחינה מדעית, זה לא חשוב. לך תתווכח עם הקירות בצינוק. או עם הרופא שלך האם השיער שלך נשר באופן טבעי, והאם השלפוחיות על העור שלך הם בגלל אלרגיה לסביונים, או אולי זה קשור לזה שהצעת אלטרנטיבה לפוטין.
לדעתי הסיפור כאן אחר. יותר מעניין לראות איך איש אחד, שהוא צעיר (למדי) ומוכשר (למדי) ומלא בעצמו (למדי) מצליח לסובב את כל העולם על אצבע. שכולם חושבים שהסיפור בעצם עליו. לא, חלילה על העובדים שלו. אלה שעושים את העבודה השחורה, מגלים תגליות ופורצים את הדרך. אלה שאין להם שם, שהוא משלם להם מעט מאד כסף. אלה, שכאשר יש להם מה להגיד על החברה, משלמים במחיר כבד מאד של רדיפה אישית.
בשם הצוות
האמת שזה סיפור על כך שלעומת האתוס הנורא יפה של 'עבודת צוות', בסופו של דבר סוגדים לסופרמן. הכבאים הם אלה שמכבים את השריפה, תוך כדי סיכון עצמי, אבל סופרמן מציל את הבחורה בלי שום סיכון ומקבל את הקרדיט. גם את הבחורה לפעמים.
פעם היתה כאן חברה שקראו לה בטר פלייס (Better Place). היא מכרה את חלום המכונית החשמלית עוד לפני שמישהו ידע כאן מה זה טסלה. את המכונית החשמלית ייצרה רנו (Renault) והמהנדסים שלה. אבל את מי זה מעניין? בחזית בטר פלייס עמד איש צעיר, כריזמטי ונאה בשם שי אגסי. הפנים שלו היו כל חזות החברה. אז נכון שהוא בטוח עבד קשה, האמין ודחף בכל כוחו. אבל מישהו ייצר את כל התוכן הזה שהוא שיווק. שמעתם את השם של מישהו מאלה?
אז יכול להיות שנויראלינק תייצר את המהפכה הנוירו-טכנולוגית הבאה, יחד עם טסלה ושאר החברות האחרות שאלון מאסק עומד מאחוריהן. אבל יש צבא של אנשים מוכשרים, מאמינים בני מאמינים, שעובדים קשה בשביל להפוך את החזון הדמיוני למציאות פיזית. הם עושים את זה תמורת קמצוץ מהכסף והיוקרה שמקבל המנכ"ל והבעלים. את המחשבות שלהם לא צריך לקרוא. פשוט להכיר בקיומם ולהעריך את פועלם.
תמונה ראשית: (CC BY 2.0 taken by Daniel Oberhaus (2018 (מקור)